שבעה באוקטובר - להביט למציאות בעיניים

"בהיעדר משהו אחר, זאת הטיוטה הראשונה של ועדת חקירה"! כך סיווג הפרשן הצבאי הבכיר של הארץ את השורה התחתונה של ספרו החדש "06:29" (הוצאת כנרת - זמורה - דביר). ביקורות ראשוניות על הספר אף הגדילו לעשות בקביעה לפיה - "כשאין עדיין ועדת חקירה ממלכתית, כשאין מסמך רשמי שמנסה לאסוף את ממדי האסון ולספר אותו במלואו "06:29" הוא אולי המסמך המשמעותי ביותר שנכתב כאן עד עכשיו." עמוס הראל זוכה להערכה כמי שבתוך כל הכאב, בתוך כל הכישלון, בתוך כל מה שאנחנו עדיין חיים בתוכו, עמוס אינו מפחד מהאמת. He הולך אליה חזיתית. פותח הכול. מניח הכל על השולחן.

מוסף הארץ מה-29 במאי 2026 בחר, כנראה לא בכדי, לשתף את קוראיו בפרק מתוך ספרו של הראל בכותרת "תקומו בבוקר" אמר קצין המודיעין "ותראו שהכל בסדר".

ואכן המדובר בפרק מונומנטלי ומטלטל, עתיר פרטים בחלקם מחדשים וברזולוציה נמוכה, שהדעת ממאנת להכיל, באופן המעלה תהיות קשות באשר למוניטין הבינלאומיים שיצאו למודיעין הישראלי ובזיקה ישירה לכך לתהליך קבלת ההחלטות ההזוי והרשלני בליל ה-7-6 באוקטובר 2023.

פרק מטלטל ועתיר פרטים מחדשים

עשרות הספרים שעסקו בכשל 7 באוקטובר שראו אור עד כה, אומנם הפנו זרקור אל החידלון המודיעיני והמבצעי הישראלי, אולם נעדרו מהם הפרטים הפיקנטיים והמחרידים העולים מתחקירים של גורמים ייעודיים בצה"ל על המלחמה, לפיהם אותרו בדיעבד לפחות 13 נורות אזהרה, שנדלקו בישראל החל ב-4 באוקטובר, בלי שיעירו בצורה מספקת את מערכת הביטחון.

הראל ממקד בהקשר זה את פרשת כרטיסי הסים שאליבא דתחקיר השב"כ בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר אותרו 45 סימים דלוקים בטלפונים של פעילי חמאס. סימים ראשונים נדלקו כבר ב-5 באוקטובר בערב, אולם המידע על כך התקבל באגף המודיעין של צה"ל באיחור יחסי, ולא תורגם להתרעה משמעותית. עמוס הראל מחדד כי מבצע הסימים היה שייך לשב"כ — ולצה"ל לא הייתה דרך לעקוב אחר הסימנים במערכות הממוחשבות שלו.

החמצה או שאננות?

יתר על כן, מסתבר כי גם לאחר שזוהתה הפעילות החריגה, קהילת המודיעין החמיצה את משמעותה והתעלמה מהתפתחויות הקשורות בכך: הסימים נדלקו בהדרגה בהרבה יחידות הממוקמות באזורים שונים לאורך הרצועה (בית חנון בצפון, מחנות הפליטים במרכז הרצועה, ח'אן יונס בדרומה). בניגוד לפעמים קודמות, הם נשארו דלוקים ובאמצעותם הורידו הפעילים אפליקציות סטרימינג, המאפשרות שידור חי. לאורך הלילה נרשמה גם עלייה של מאות אחוזים בהיקף העברת המסרונים בין פעילים, ובהם מפקדים בדרג של מג"ד ומ"פ, בסלולריים אחרים, שלא צוידו בסימים ישראלים. בחלק גדול מהמקרים ההודעות כללו אייקונים ואימוג'ים, בלא טקסט.

סימנים אחרים שנקלטו בימים שלפני המתקפה כללו חשד להכנות בלתי-שגרתיות שנעשו בחדרי מבצעים תת-קרקעיים ("נכסי חירום") המשמשים מפקדים בכירים בחמאס. בנוסף, יורטה שיחה שנדונה בה העלאת כוננות בעמדות שיגור השייכות למערך הרקטות והמרגמות. אולם בשיחה אחרת נאמר כי ההכנות הן חלק מתרגיל.

הפרשן הבכיר מתבסס על תחקיר צה"לי לפיו התמונה [המודיעינית] שהתקבלה, הייתה "לא קוהרנטית, לא ברורה. חלק מהמידע היה חריג, חלקו לכאורה מרגיע". לפיכך, באותו לילה האיתותים הכניסו את אנשי המודיעין, בשב"כ, במטכ"ל, בפיקוד הדרום וביחידה 8200, למרתון של בדיקות קדחתניות.

צבר הסימנים המעידים בליל ה-7-6 באוקטובר ייצר תמונת מודיעין התרעתית ברף העליון: בארבע חטיבות, וביותר מעשרה גדודים של חמאס, נקלטו באותן שעות סימנים לפעילות חריגה. יתרה מכך: הסימנים נקלטו בחמישה מערכים קריטיים של חמאס: הפיקוד והשליטה, הירי תלול המסלול, ירי הנ"ט, המערך האווירי וכוחות הפשיטה של הנוחבה.

פסיפס התרעתי שלם או מבוזר?

זהו בכל קנה מידה פסיפס התרעתי מובהק, חלומו הרטוב של כל קצין מחקר בארגון מודיעין, כאשר התקבלו בו-זמנית איתותים על מתקפה מתואמת, חריגה בגודלה ביחס למה שהורגלה ישראל בסבבי הסלמה עם חמאס.

דא עקא, איש במערכת המודיעין הישראלית לא היה מודע לקיומם של כלל הסימנים. חלקם נתקעו במערכות המחשב או בגופים שהופקדו עליהם. אחרים דווחו באיחור קריטי וחלקם לא הובן כהלכה. בכל מקרה, בזמן אמת איש לא ראה את התמונה במלואה, איש לא פרס אותה על מפה ואיש לא ידע לחבר את הנקודות.

המתואר לעיל הוא בלתי נתפס ובהכרח בלתי מתקבל על הדעת, שכן מתקיימים בקהילת המודיעין נהלים מחייבים בכל הכרוך בהפצת מידע לצרכני המודיעין ב"זמן אמת". מעשית כאשר מתקיימת אצל קברניטי הצבא הערכת מצב, חזקה שגורמי ההערכה יאחזו באמתחתם את מלוא המידע ממקורות איסוף מגוונים, המתייחס למושא הנדון. כלל זה מתחייב שבעתיים בעיתות חירום או משבר.

פער במקורות אנוש ברצועת עזה - הסיגינט תחליף בערבון מוגבל: זאת אף זאת; מכלול הסימנים המתריעים שהיו נחלתם של גורמי המודיעין ואשר היו אמורים להניעם "לצלצל" בכל הפעמונים האפשריים, הצטבר במערכת, חרף המחסתור הקשה במקורות יומינט (מודיעין ממקורות אנוש) ברצועת עזה בכלל ובתוך הזרוע הצבאית של חמאס בפרט. עמוס הראל מחדד כי בהיעדר סוכנים כאלה, התבסס רוב איסוף המודיעין השוטף על מערך הסיגינט (מודיעין אותות, האזנות), בדגש לאמצעי ממוקד אשר היה תקול במשך שעות רבות באותו לילה גורלי.

בהקשר זה מצטט עמוס הראל קצין בכיר במטכ"ל אשר שאל בדיעבד, במידה לא מוסתרת של זעם: "איך יכול להיות שחמאס מעביר אלפי אנשים משגרה לחירום ואיננו יודעים כלום, לא מהטלפונים ולא ממכשירי הקשר?"

ההתייעצויות הליליות - אנטומיה של רשלנות

אלפי מילים הושחתו סביב ההתייעצויות הבהולות שקויימו במהלך השעות הקטנות של ליל ה-7-6 באוקטובר, שהעיקרית שבהן התנהלה בראשות הרמטכ"ל הרצי הלוי. אולם מעט מדי תשומת לב ניתנה לעובדה ש"השורה התחתונה" שיצאה משולחנו של הרמטכ"ל באמצעות ראש הלשכה (בכותרת "פעילות חריגה ברצועת עזה"), קבעה כי "קיים חשש מחמיר לאירוע בודד מצד חמאס"! הרמטכ"ל טרח גם לעמוד על חשיבות השמירה על [ביטחון] מקורות והתנהלות זהירה, לאור אפשרות שלפיה חמאס בוחן את מידת החדירוּת שלו.

בסוגיה זו יש לתת את הדעת גם לגרסתו בדיעבד של הרמטכ"ל (כפי שמובאת בספרו של עמוס הראל) לפיה עד שהוא סיים את ההתייעצות, לקראת 4:30, כבר נותר מעט מדי זמן כדי להשפיע על המצב בשטח. בחלון הזמן הזה הוא לא היה מספיק לתגבר במועד את הכוחות בעוטף, אבל אולי הייתה עדיין אפשרות להכין את המפקדים בשטח.

הפרשנות האולטמטיבית "הזועקת לשמים", העולה מן האמור לעיל היא כי למרות ההפנמה כי מתקיים חשש מחמיר לפיגוע מצד חמאס, כמעט ולא נעשה דבר כדי לקדם את פני הרעה. יתר על כן, יש לתהות הכיצד היה ניתן קבוע ב"זמן אמת" שנותר מעט זמן כדי להשפיע על המצב בשטח. כלום לא היה הגיוני ומתבקש דווקא לנקוט ללא כל דיחוי בצעדי היערכות, גם על בסיס סדר הכוחות של צה"ל בעוטף עזה?

לא זו בלבד אלא שלמרות כל הדיונים שנערכו לאורך הלילה, היחידות בשטח לא נערכו אפילו ל"כוננות עם שחר". לפי התרגולת הבסיסית הזאת, שמוכרת ללוחמים ותיקים, ללוחמים במחנות מתעוררים ונערכים בעמדות ההגנה, לקראת אפשרות של מתקפת פתע עם עלות אור ראשון. כך בלשונו של עמוס הראל.

בתוך כך מצטט הראל אמירה קשה לעיכול, מפי אחד ממשתתפי ההתייעצויות הליליות, לפיה "בכירי אמ"ן הותירו על חבריהם במטכ"ל רושם ישנוני...הם חשבו שהדרג המבצעי נכנס לבהלה מופרזת, על סמך מידע מוגבל, וזה בשעה שחלק מהמידע שנאסף במערכות המודיעין נתקע שם. באמ"ן בעצם אמרו: למה אתם מפריעים לנו? זה מה ששמענו מחטיבת המחקר, ממודיעין הפיקוד וממודיעין האוגדה".

השב"כ "פולש" לתחום ההערכה המודיעינית ללא סמכות!

אגב כך, יש עניין בביקורתו הזהירה של עמוס הראל כלפי התנהלות השב"כ בכל האמור לטיפול במידע ההתרעתי שהצטבר ברשותו החל בשעות הלילה של ה-6 באוקטובר. אדרבה, הוא מחדד כי לאורך הלילה נדלקו נורות אזהרה בשב"כ, וכבר ב-1 לפנות בוקר הוציא הארגון מסמך המשקף את תמונת המודיעין, ובו המידע על הסימים שנדלקו. מחבר המסמך כתב שמדובר ב"רצף סימנים מעידים, חריגים, המצביעים על היערכות לביצוע". במקום להסתפק בקביעה זו, הוסיף השב"כ, בניגוד לנוהל המקובל, גם הערכה שפני חמאס אינם למלחמה!

להערה זו משמעות מהותית בכל הקשור לתיחום מרחב האחריות של השב"כ בהקשר לרצועת עזה, המסתכמת בממד האיסופי (בדגש ליומינט ומקורות מיוחדים). בהקשר זה מדגיש תחקיר ר' השב"כ (לתפקוד הארגון סביב 7 באוקטובר) כי "חלוקת האחריות בין השב"כ לבין צה"ל לא הותאמה להשתנות האיום: היה צורך לחדד את היתרון היחסי של שני הארגונים, באופן ששב"כ אחראי על סיכול טרור ועל התרעות לפיגועי טרור וצה"ל אחראי על התרעה למלחמה לאורך הגבול".

מעשית, ככל שהדברים אמורים בהערכת האיום למלחמה, אין לשב"כ סמכות קובעת, אלא מייעצת. אשר על כן יש לתמוה על קביעתו של עמוס הראל כי "בליל 7 באוקטובר ניכר שאנשי שב"כ פחות חששו שפעילות ישראלית גלויה לאורך הגבול תעורר חשד אצל חמאס שכוונותיו נחשפו. הדאגה המרכזית שלהם הייתה אחרת: שפעילות כזו תייצר הסלמה גדולה, שתתפתח כתוצאה ממיס-קלקולציה הדדית."

כזכור, בעדותו בפני מבקר המדינה (פברואר 2026), התייחס ראש הממשלה במפורש להערכת ר' השב"כ אשר סיווגה את תרחיש החשש מפעילות התקפית ישראלית כהנחת העבודה המובילה, ומכאן נגזר הצורך להקפיד שלא לייצר מיס-קלקולציה במהלכים לא זהירים [של צה"ל].

לגופם של הדברים, בהעדר דירקטיבה אחרת של מי מגורמי המקצוע במהלך אותו לילה, נראה כי הערכותיו של ר' השב"כ תורגמו לפקודות והנחו בפועל את דרגי השטח באוגדת עזה בבוקר 7 באוקטובר 2023.

למותר לציין עם זאת כי בהערכת המצב בראשות ראש השב"כ הוחלט לשגר את אנשי צוות "טקילה" לדרום בהתייחס לאיום מוגבל כזה או אחר. עמוס הראל מספר כי בכיר בשב"כ הקשה עליו: ואם אנחנו טועים ומשגרים אותם סתם, מה מחיר הטעות? רונן בר השיב: ייתכן שזה אירוע חמור דיו כדי שכל שב"כ יהיה על הרגליים בשמחת תורה. כלומר, ב"זמן אמת" ההיתכנות כי לפנינו תרחיש של פיגוע רחב ממדים לא נשללה על הסף.

האננלוגיה למלחמת יום הכיפורים

עמוס הראל ראה לנכון להידרש לנסיבות המודיעיניות שקדמו לפרוץ מלחמת יום הכיפורים מאוקטובר 1973, בהתייחסו אל הרצי הלוי כחובב היסטוריה צבאית, אשר התעמק זמן קצר לפני מתקפת 7 באוקטובר בקריאת הביוגרפיה של דוד אלעזר (דדו) לקראת יום השנה ה-50 של המלחמה ההיא. הוא מציין כי הלוי זכר את סיפורו של צבי זמיר, ראש המוסד דאז אשר נפגש בלונדון עם הסוכן אשרף מרואן וקיבל ממנו התרעה דחופה על המלחמה שעומדת לפרוץ. כשטילפן לפנות בוקר לראש לשכתו, פרדי עיני, דאג זמיר לוודא תחילה שהרל"ש ערני ולא יחמיץ פרטים חשובים. "שים את הרגליים בגיגית של מים קרים", אמר לעיני.

איזכור זה איננו מקרי, אלא קרוב לוודאי שנועד להנגיד את מאפייני ההתנהלות של ראש המוסד, אשר טרח לעדכן אישית באמצעות הטלפון ב"זמן אמת" את ראש לשכתו בדבר ההתרעה האמיננטית למלחמה, לעומת השתלשלות העניינים סביב הטיפול הרשלני בסימנים המעידים טרם מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. עם זאת, למען הצדק ההיסטורי מן הדין להזכיר כי הסוכן מרואן העביר התרעה למלחמה 24 שעות קודם לכן (מה שנודע כ"התרעת הכימיקלים"), אך זו לא הוזרמה משום מה, במערכת ההפצה.

מקבילה נוספת אשר עולה מספרו של עמוס הראל (הגם שלא חודדה על ידו) משתקפת מעובדת אי-תפקודו של האמצעי המיוחד של יחידה 8200 בלילה הגורלי של ה-7-6 אוקטובר. הראל קובע כי "המידע הקריטי על אי-תפקוד המערכת כלל לא היה ידוע למקבלי ההחלטות בלילה. במלים אחרות: הם היו משוכנעים שכלי המעקב המרכזי שעמד לרשותם לפענוח כוונות חמאס מתפקד, אך אינו מבחין בדבר חריג". עניין זה כמו מהדהד אחד לאחד, את סיפור "האמצעים המיוחדים" ערב מלחמת יום הכיפורים אשר נחשבו ע"י קברניטי הצבא והממשלה כסוג של "פוליסת ביטוח" התרעתית, אשר לא הופעלו באופן רציף, בשעות הקריטיות טרם המלחמה, על-אף שדווח להם כי הללו פועלים ללא דופי.

היכן היה הדרג המדיני באותו לילה גורלי?

מעבר לחשיבות העצומה המשתמעת מהסיקור הפרטני, האיכותני והמרשים של ההחמצה המודיעינית שהובילה לפלישת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, בולטת נקודה שאינה בלתי חשובה, כלל ועיקר, והיא: העדר כל התייחסות למשקלו ואחריותו של הדרג המדיני במכלול האירועים המטלטלים בלילה הגורלי של ה-7-6 באוקטובר, כפי שהם מובאים בפרק שפורסם בעיתון הארץ. למעט איזכור "נחבא אל הכלים", כמעט אגב אורחא, ברצף הטקסטואלי, ולפיו "לאורך השיחה (הכוונה ככל הנראה לשיחות/התייעצויות שניהל הרמטכ"ל במהלך הלילה) ולאחריה, לא הוזכר צורך להעיר את ראש הממשלה או את שר הביטחון".

במקום אחר בטקסט נזכרת הנחייתו של ראש השב"כ בשעה 05:15 לעדכן את האלוף אבי גיל, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, אולם בסופו של דבר שוחח רל"ש ראש השב"כ עם אבי גיל, משום מה, רק בשעה 06:17, למעלה משעה מאז קבלת ההנחייה בהקשר זה, ופחות מרבע שעה טרם תחילת פלישת חמאס לשטח ישראל!

היכן הקונספציה?

זאת ועוד; גם אם נהפוך בה ונהפוך בה, עמוס הראל בפרק מרתק זה אינו מזכיר ולו פעם אחת את המושג קונספציה, בהקשר לכשל המודיעיני והמבצעי של 7 באוקטובר. אין זה עניין של מה בכך, בהינתן העובדה שמבקרי הממשלה המכהנת נאחזים במהות מושג זה כדי לעגן אחריות מובהקת ומודגשת של ראש הממשלה למחדל הגדול בתולדות המדינה.

הראל מפנה תשומת לב לעובדה שהערכת השב"כ במסמך שהופץ בשעה 03:30 של 7 באוקטובר גרסה כי "חמאס שומר זה תקופה על ריסון, ברקע הסכם ההבנות שהושג בסוף ספטמבר. ההערכה המסכמת של השירות תאמה את זו של אמ"ן: חמאס אינו מעוניין במערכה מול ישראל בעת הנוכחית." במלים אחרות, המדובר בהערכת מודיעין עדכנית (זמן קצר טרם פלישת חמאס) ולא בקונספציה ארוכת שנים של ממשלות ישראל!

להביט למציאות בעיניים - אחריות הדרג הצבאי-מודיעיני!

כל מי שעיניו בראשו וקרא בצמא את סקירתו המדהימה של עמוס הראל בפרק שהכותרת שניתנה לו - התיעוד המבעית חצי שעה לפני הטבח ו-13 הסימנים שפוספסו. מה שקרה בליל 7 באוקטובר: אז איך לעזאזל זה קרה? היום כבר אפשר לתאר את הלילה הדרמטי לפני 7 באוקטובר, יכול להסיק ולהפנים כי פלישת חמאס לשטח עוטף עזה הייתה יכולה להימנע, גם בשל צבר הסימנים המתריעים שהיה ברשות קברניטי המודיעין "בזמן אמת".

במלים אחרות, ומתוך יושרה מתבקשת, הגם שמבלי לומר זאת במפורש, בפרק הסנסציוני שנסקר לעיל, ממסגר הפרשן הצבאי הבכיר של הארץ את אחריות הדרג הצבאי-ביטחוני למחדל הקולוסלי המחריד. קביעה זו עולה בקנה אחד עם הבחנתו האמיצה של קולגה של הראל (יניב קובוביץ') לפיה "הספר בא לעשות את מה שעמוס הראל תמיד עשה במיטבו, להביט למציאות בעיניים, גם כשהיא קשה, גם כשהיא כואבת, גם כשהאמת שבה לא נוחה לאף אחד".

ההחלטה להנגיש את הפרק הספציפי הנ"ל מן הספר "06:29" לציבור הרחב, עלולה להתחוור אפוא כסוג של "מעשה בלעם" מבחינת האג'נדה של עיתון הארץ, אשר חרת על דגלו מן הרגע הראשון, את "צליבתו" של ראש הממשלה נתניהו כראש וראשון לאחראים לטבח 7 באוקטובר 2023. (גילוי נאות: כותב שורות אלה טרם השלים את קריאת ספרו של עמוס הראל).

נראה כי בניסיון מאוחר לתקן את מה שעלול לעגן רושם שאינו נוח לאג'נדה של עיתון הארץ העויינת את הממשלה המכהנת ואת העומד בראשה, הדגיש הפרשן הצבאי עמוס הראל בראיון טלוויזיוני (ערוץ 12 מה-28 במאי 2026) בהאי לישנה: "אני לא רוצה בשום אופן לגלגל את זה אל דרגי השטח, המחדל הוא הרבה הרבה יותר רחב, הוא מתחיל מהממשלות ובראשן ממשלה שמכהנת, ממשלת נתניהו, שותפים לזה גם צמרת הצבא וצמרת השב"כ, אבל גם למטה היו כל מיני סימנים שהוחמצו, ואני חושב שכדי לקבל תמונה אמיתית אנחנו באמת חייבים לחזור לסיפור הזה של ועדת החקירה, כדי שוועדה תחייב להביא את כל הממצאים בפניה. העובדה ששנתיים וחצי אחרי, אלה דברים שמתפרסמים פעם ראשונה, די מדהימה".

מכל מקום, דווקא כאשר מביטים למציאות בעיניים, גם כשהיא קשה וכואבת ואינה נוחה לאף אחד, מזדקרת לעין תמונה שאינה משתמעת לשתי פנים - המחדל המודיעיני והמבצעי רובץ במגרשה של מערכת הביטחון. ניתן לקבוע כי היה ניתן למנוע את טבח 7 באוקטובר, גם על בסיס האימרה שמקורה בחיל האויר הבריטי במלחמת העולם השנייה, לפיה "אם יש ספק, אין ספק"!