מנהיגות מול רוב מתלהם

ההיסטוריה היהודית רצופת אירועים, כשלנוכח אותם מראות ואותן התרחשויות במציאות חיינו כעם, התגבשו התייחסויות שונות ואף קוטביות, שלא פעם זרעו הרס וחורבן בחיינו הלאומיים. בפרשת "שלח לך" אנו עדים, כיצד נמנעה סכנת הרס חיינו הלאומיים הודות למנהיגות בעלת שיעור קומה של משה. חלק הארי של העם נכבש אחרי מכונת רעל – "...טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרַיְמָה...נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה" (במדבר י"ד, ג'). ההיסטוריה שלנו כעם הייתה נראית אחרת, אם מנהיגותו של משה לא הייתה מונעת את פרצי הרוח הרעה, שהשתלטו על עם ישראל.

פרשת השבוע שלנו מפגישה אותנו עם שנים עשר מרגלים, שבאו לארץ ישראל. שנים עשר אנשים ראו בדיוק אותם מראות, נפגשו עם אותם האנשים, נפגשו עם אותה ארץ. הם עברו את מרחבי הנגב עלו על הריה ירדו לעמקיה, הלכו לאורכה ולרוחבה. הם בחנו אם הָעָם היושב בה הוא "הֲרָפֶה הֲמְעַט הוּא, אִם רַב" (במדבר, פרק י"ג, פס' י"ח).

שנים עשר אנשים, שראו בדיוק אותם מראות, הגיעו למסקנות שונות במיוחד לאור המפגש עם מי שכונה בפיהם "יַלְדֵי הֶעָנָק". גם בחוזרם למחנה בני ישראל כולם הביאו מתנובת ארץ ישראל. מאותם המראות ומאותם המפגשים עשרה אנשים הגיעו למסקנה, שלא ניתן להיכנס לארץ ישראל. שניים אחרים – אחרי אותו מפגש עם אותם מראות ועם אותם אנשים – הגיעו למסקנה שונה לחלוטין. לדעת השניים האחרים, ניתן להיכנס לארץ, כי היא טובה.

המפגש שלנו עם רשמי שנים עשר המרגלים הוא עבורנו שיעור מופלא, שחייב להנחות אותנו בחיינו היומיומיים כאן ועכשיו במדינת ישראל. עשרה אנשים, שמילאו תפקידי ריגול, עלו על שרטון של התלהמות. התלהמותם של עשרה מרגלים כבשה את ההמונים בעם ישראל, שמהר מאוד הגיעו למסקנה האומללה. הם מיהרו לתת ביטוי גס לנכונותם לחזור למצרים החשוכה, רק לא לעלות ולנסות להיכנס לארץ ישראל.

בחיינו היומיומיים עלינו להתייחס ממרחק של מאות רבות של שנים, ולבחון מה היה עלול לקרות לנו היום, לעם ישראל, אם הביטויים הוולגריים והגסים הללו של עשרת המרגלים היו קורמים עור וגידים, ועם ישראל היה חוזר למצרים. מדאיגה האידאליזציה שעשו רבים בעם ישראל לתקופת העבדות במצרים. אנחנו בחיי היום-יום חייבים לא ללכת שולל תמיד אחרי רוב מתלהם. אסור לעם ללכת אחרי נהרות של רוב השבויים בהתלהמותם. ההתלהמות עלולה לגרום לנזקים אימתניים בלתי ניתנים לתיקון. ההתלהמות של הרוב הייתה עלולה לגרום לנו שיבוש במהלכים משמעותיים בהיסטוריה שלנו.

אם היו מאמצים את מה שנוסח בספר במדבר בפרק י"ג, פסוק ל"ב: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ", עלולה הייתה להתרחש מציאות של עם, שיצא ממצרים אחרי ארבע מאות שנות שיעבוד, לא היה מגיע לארץ ישראל, אלא הוא היה חוזר למדינה הפרעונית. ההתלהמות של הרוב הייתה עלולה להביא לתוצאה הרסנית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרק י"ד פס' א'–ד': "...וַיַּלֹּנוּ על מֹשֶׁה... כָּל בְּנֵי ישראל... לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... וְלָמָּה ה' מֵבִיא אוֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בְּחרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּינוּ בְּנֵי יִשְׁרָאֵל... הַלֹּא טוֹב לָשׁוּב מִצְרַיְמָה..."

מול גילויי ההתלהמות, ששטפו את העם, ניצבו במיעוט רק שניים, כלב בן יפונה ויהושע בן נון. הם לא הצליחו לשכנע את העם שאמר "טוֹב לָנוּ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה". אבל הם התעקשו על המסר שביטא את אמת חייהם – "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (שם, פס' ז').ההתלהמות במעמד ההיסטורי הזה הובסה רק בזכות כוחו ועוצמתו של המנהיג משה. אחרי שנים רבות של נדודים בממדבר פקד את עם ישראל רגע היסטורי מסוכן, שהתבטא בתיאור בפרק י"ד פס' א'–ב' – "וַתִּשָּׂא כָּל-הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת-קוֹלָם וַיִּבְכּוּ... וַיִּלֹּנוּ... כָּל הָעֵדָה: לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם".

אנחנו עדים למעמד היסטורי כואב, בו תוצאת ההתלהמות של עשרה מרגלים סחבה אחריה חלק הארי של העם להעדיף את החזרה למצרים. מי שהציל את ההיסטוריה הישראלית מהתוצאה ההרסנית, שהיא פרי התלהמות של הרוב ברגע היסטורי נתון, זו הייתה ההנהגה של משה. להנהגתו ולחזונו של משה ההיסטוריה הישראלית חייבת תודה. היום אנחנו חייבים להיזהר מגילויי התלהמות של הרוב, התלהמות שעלולה להביא עלינו תוצאות הרות אסון.