הייאוש והתקווה

צריך לצאת מהייאוש. הנשיא דונלד טראמפ אכן מכר אותנו, אבל צריך להקטין נזקים, לשמר ככל האפשר את האינטרסים שלנו ולחכות לסבב הבא. הסיפור ממש לא נגמר, ועוד תצוצנה הזדמנויות בהמשך. וצריך לבוא מוכנים לאותם רגעים. המערב מצוי בשקיעה. טראמפ היה הסיכוי האחרון של המערב לצאת מהמשבר הזה. הוא נלחם בווק, שאחראי יותר מכל לקריסת המערב. הוא עשה זאת באוניברסיטאות. הוא יצא נגד הדיפ סטייט בארה"ב. הוא נלחם ביוריסטוקרטיות המושחתות בהאג ובברזיל באמצעות סנקציות. הוא פעל צבאית כדי לשדר את עוצמת המערב. אבל הוא נכשל באירן.

כי אם המערב רוצה להינצל מהגורל הצפוי לו, הוא צריך להיות מוכן לשלם מחירים. ואם טראמפ כל הזמן משקשק ממחירי הנפט, הוא לא יוכל לעולם לנצח משטר ג’יהאדיסטי שמוכן לרצוח 30,000 מבני עמו ביום אחד, מבלי למצמץ, ולגרום לבני עמו לגווע ברעב או בצמא רק כדי לשרוד. זו האמת הפשוטה, וכנראה שטראמפ והמערב אינם בשלים לשלם את המחיר.

המוכנות הישראלית למחיר:

אנחנו מוכנים. כלומר, החלקים הנרחבים בעם שמבינים שכדי לשרוד באזור הקשוח שבו מצויה הארץ המובטחת, אנחנו גם "נילחם בציפורניים", אם נצטרך. ואם יש קפלניסטים "ניידים" שזה חזון קשוח מדי עבורם, אז שיעברו למדינה אחרת. כי זה גורלנו כאן. ויהיה טוב, רק אם נפנים שאנחנו מוכנים לשלם את המחירים הכבדים האלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ניהל את המלחמה היטב עד כה. הוא הפגין נחישות, עמד מול לחצים מסיביים, לא מצמץ מול מחנה קפלן התבוסתני, משך שנה עם הנשיא לשעבר ג'ו ביידן וספג חרם חימושים, ונלחם שכם אל שכם עם ממשל טראמפ נגד אירן באופן מרשים ביותר. התקלה כנראה הגיעה מסגן ראש המוסד, שראש המוסד רומן גופמן פיטר לאחרונה. אותו אדם כנראה הבטיח הרים וגבעות בנוגע להקרסת המשטר האירני. סיפרו לנו סיפורים על "הפתעות" הצפויות - ככל הנראה מצד הכורדים בצפון-מערב אירן - מבלי שהביאו בחשבון את תגובת ארדואן ואת התקפלותו של טראמפ. זו הייתה תקלה. אבל המשחק רחוק מלהסתיים, ואת הלקחים יש להפיק, וכמה שיותר מהר.

ישראל שולטת בחרמון הסורי, בדרום לבנון ובמרבית שטחי עזה. ההסכם לא יכול לחייב את ישראל לסגת מדרום לבנון, כי אנחנו לא צד לו. אירן היא כבר סיפור אחר, כי זו מלחמה שמנוהלת בהובלת ארה"ב. אבל גם הסיפור האירני רחוק מלהסתיים. יכול להיות שהמהלך הגדול יהיה לאחר בחירות האמצע בארה"ב, כשלטראמפ כבר לא יהיה מה להפסיד - לא יום העצמאות ה-250, לא המונדיאל, לא בחירות האמצע, אלא רק את המורשת שלו. ואני מניח שהוא לא ירצה שהיא תהיה מוכתמת בכישלון כה מהדהד, במיוחד לאור ההתקפות שלו על ההסכם של הנשיא לשעבר ברק אובמה.

וצריך לומר את האמת: אין כרגע מנהיג בישראל שיכול לנהל את האירוע הזה טוב יותר מנתניהו. ולא צריך להיות ממעריציו כדי להבין זאת. יש לו את הניסיון הנדרש, את המיומנות הפוליטית והדיפלומטית המרשימה ביותר בעולם, והוא יודע איך להיות "איש קשה" מול טראמפ, אבל מבלי לקרוע את החבל יותר מדי. כי ראינו מה קרה לנשיא אוקראינה ולדמיר זלנסקי, שקרע את החבל וחטף זובור מול המצלמות במסיבת העיתונאים המביכה, שטראמפ לא היסס למכור אותו כשזה היה נוח לו. נתניהו יודע להימנע מזה, וטוב שכך. הוא פשוט צריך לחכות להזדמנות שתאפשר לו לתמרן מחדש את הסיטואציה לטובת האינטרסים של ישראל.
לא נפתלי בנט ההיסטרי והזגזגן ולא גדי איזנקוט הישנוני והלא מתוחכם יכולים לייצר תוצאות טובות יותר עבור עם ישראל. וכל מי שטוען אחרת מדבר מפוזיציה פוליטית טהורה. זו האמת, וכולם יודעים זאת.