רוח קרב וגבולות החילונות

עוד מילה על נאור נרקיס לסופ"ש: קודם כל, מדובר באיש חמוד ושובה. הוא פופולרי מסיבה מוצדקת. מעבר לזה, ולמרות שכבר כתבתי את הדברים האלה שווה לחזור עליהם, כציוני חילוני גאה – אני מסכים איתו מהותית על רוב גדול של הדברים.

הבעיה שלי הייתה ונשארה הבחירה לשפוך את התינוק עם המים בנקודות שיח שהן, בעיניי, מוגזמות וחורגות מתמיכה בחילונות לבוז ליהדות (ושוב, אני אדם מאוד לא דתי), וכמובן בבחירה לאמץ טענות כמו 'אירופה מתאסלמת' כדי להצדיק את עמדתו האנטי-דתית כאן, למרות שאלה אמירות מסוכנות, שמתכתבות עם הימין הקיצוני ביותר, ושאינן מדויקות עובדתית בעליל כפי שכבר הראיתי כאן לא מעט פעמים. אני גם לא לגמרי יודע מה עמדותיו המדיניות, או הכלכליות. בפעם האחרונה שראיתי, הוא התלבט אם לרוץ ב'ישראל ביתנו' והעדיף את תפיסת העולם של עינת וילף על זו של נמרוד שפר. ואני, אישית, מאוד-מאוד לא מסכים עם זה. אולי מאז הוא שינה קו.

אם הוא מביא מצביעים חדשים? אולי. לא יודע. אומרים שכן – לפחות ברמת המתפקדים. האם הרוח שלו מרעננת? כן, בהחלט. הלוואי כזו רוח קרב על כל השמאל. האם זו הדרך? לי, אישית, קשה איתה. ואני חושב שעם קצת תיקונים, שהם לגמרי ברי ביצוע, היה לי – ולרבים, אגב – קל יותר.