אל תבכי, אין לך סיבה, ארגנטינה

עיני העולם כולו היו נשואות בליל 19/7/26 למשחק גמר גביע העולם בכדורגל בין נבחרות ספרד לארגנטינה, שהתקיים בניו ג'רזי, ארה"ב בנוכחות השושבין דונלד ג'יי טראמפ, מלווה במזכ"ל פיפ"א, שפניו מוארות מבת צחוק תמידית והסכמה לכל אמירה של השושבין. קל וחומר, לביטול כרטיס אדום של שחקן נבחרת ארה"ב. ביטול שלא היה לפניו ונדמה כי לא יהיה אחריו. אך כידוע, השאלה היא מיהו השושבין, ובהתאם לכך הביטול.

אבל למה לעסוק בזוטות, הבה נעסוק בעיקר. לנו שוחרי המשחק הפופולרי, נפל בחלקנו משחק גמר הכי גמר שיכולנו לבקש. אלופת אירופה ספרד מול אלופת אמריקה ארגנטינה. גמר הגמרים. בשעה 22:00 שעון ישראל, עלו 22 גלדיאטורים מודרנים חמושים במדים לאומיים נועלים נעלי כדורגל ללא מגן וחרב, לכלות את רוח הקרב של היריב עד להנפת הגביע המוזהב. העם היושב בציון, מיום היוודע מיהן הקבוצות שעלו לגמר, אימץ סנטימנט עז לנבחרת ארגנטינה. לא נשמע ולו קול אוהד את הנבחרת מספרד. למה? כי הספרדים הם אנטישמים, שונאי ישראל וכו' וכו'. כך לדעת רבים.

מלבד זאת לארגנטינה יש "פרעוש" בן 39 מטר שישים ותשע גובהו, העונה לשם ליונל מסי. ה"פרעוש" מרטיט מזה כעשרים שנה את לבבות שוחרי הכדורגל בעולם וכאן, לנוכח הבקעת שערים אין סופית הנושקת למספר הבלתי נתפס אלף, בישולי שערים, בעיטות עונשין מסובבות, דריבלים מהפנטים וכו'. מלך מלכי הכדורגל לדורי דורות מאז המצאת ניפוח הכדור. הסנטימנט, הרחיק ודחה כל סממן אנטי יהודי וישראלי שנבט בארגנטינה. מי זוכר שרק לפני פחות משמונים שנה ארגנטינה הייתה לחממה ומדגרה של אלפי פושעים נאצים שביקשו מחסה. תשאלו את המשפחה הגרעינית של אדולף אייכמן, שהועלם באישון ערב ברדתו מהאוטובוס שהביאו לביתו, ועד עלותו לגרדום. רבבות בני ישראל כשרים וטובים נעלמו כלא היו מביתם בעת שלטון הגנרלים בשנות השבעים של המאה הקודמת בארגנטינה. ושאר מעשי חבלה הזכורים לרע.

נחזור לכר הדשא, אחרי שלא ניתן ברציונל בריא לישב את האהדה לארגנטינה על פני ספרד, ברצף ההיסטורי. צפינו במשחק ששוחק 120 דקות ובמקום שנחזה במשהו דו-צדדי, ספקטקולרי, נגלה לעינינו משחק במעמד צד אחד, של "הרשעים" מספרד. לא הפרעוש ולא אף אחד נוסף מהרכב האלביסלטה התעלו לרמה שיכולה הייתה לסכן את הדומיננטיות הספרדית. מלבד צדיק אחד בסדום - בניו ג'רזי, השוער מרטינז.

המשחק הפיזי הקשוח מצד הארגנטינים, שנבע מתסכול לנוכח השלטון הספרדי על כר הדשא הסתיים בהבקעה בודדת, בדקות ההארכה. סיום המשחק לווה בלא מעט דמעות תכלת לבן ארגנטיניות. גילוי נאות ללא סיבה נראית לעין. לדמעות מקומן היה לו הייתה מפגינה הנבחרת הדרום אמריקנית יכולת שמצדיקה מפח נפש. אך לא בנסיבות מאה ועשרים הדקות, שהשוער הספרדי כמעט ולא אחז בכדור. לבבות רבים יצאו למסי, שקיוו לראותו מניף שוב גביע במקום הדמעות שניקוו מעיניו. הדמעות שלו הן דמעות אמיתיות, אין לך ארגנטינה, אין ולא הייתה לך סיבה לבכות!