כל הטוב והיפה [צילום: משה שי/פלאש 90]
רוצו להצגה "אחרית הימים" בתיאטרון גשר חוויה מטלטלת |
זעקה נוקבת מול אימת הכיליון והמציאות הפוליטית ● חובה לצאת לרחובות ולפעול מול משיחי השקר ● הצגה שמציידת בתחמושת רוחנית ומחויבות אזרחית עמוקה |
ישבתי בשורה הראשונה מול הבמה בתיאטרון "גשר", וחשתי שמהבמה יורדת אלי אימת התוצרת של מפעל הטקסטיל בדימונה, ומביאה את כל הטוב והיפה, שנבנה כאן במדינת ישראל בדם וביזע, הולך לקראת מבוי סתום ומבהיל של כמישה וכיליון.
במשך שעה וארבעים דקות חשתי את התעצמותה של המחויבות האישית שלי כאזרח, שבתום ההצגה, כשאצא מהאולם, אני חייב לארוז את כל תשעת העשורים של חיי, שחלקם הגדול פצועים קשה, אך זו חובה לצאת עם קרעי גופי הבלוי לרחובות ולפעול נגד מסיבת הסיום הפרועה שלנו כמדינה, השבויה במשיחי שקר. לצאת ולפעול נגד הדרישה לציות עיוור נגד ההתגייסות לראות בכוח את המניע הגדול ביותר ולהידרש לציית למשיחי שקר.
הקריאה למרחב חופשי מנשק להשמדה המונית
מול הסתה ורטוריקה תוקפנית חובה לצאת לרחובות ולשכנע את אזרחי ישראל להצטרף לקריאה לשמור על מרחב חיים חופשי מכל נשק גרעיני ומכל כלי נשק מסוכן, המיועד להשמדה המונית במזרח התיכון. לצערי, החברה הישראלית שבויה בתפיסה כוחנית, הדוחה את הקריאה לשחרר את כל המזרח התיכון מנשק גרעיני, המיועד להשמדה המונית. חובה עלינו להבטיח שחיינו במזרח התיכון לא יהיו על אדמה המעניקה מוות, ולא על אדמת מרחבים גרעיניים, המעניקים מציאות מורטת עצבים - האם המפעל בדימונה יעלה על פסי ייצוא, וישחרר לאוויר את תוצרתו.
אחד משלשת מחברי המחזה, אורי יניב, מקדיש את ההצגה לסבתא שלו, ז'ניה וישינצקי. במלחמת העולם השנייה הית פרטיזנית, עלתה ארצה לבנות מדינה. המחזאי מצא לנכון להזמין אותה לביקור מתחתיות שאול לביקור לראות לשמוע מה קורה פה. ותגובת הסבתא - שעלינו לצאת לפעולה להוציא מנשמתנו את משיחי השקר.
ההקצנה במחזה אל מול פסיכוזת המציאות
מחברת נוספת של המחזה. נטע וינר, מודה שהצוות הקצין את העלילה כדי להרחיק אותה מן הפסיכוזה של המציאות, אך המציאות הדביקה אותנו בקצב מהיר ואני הצופה חשתי במהלך ההצגה, ש-ט' באב ב-586 לפנה"ס ו-ט' באב ב-70 לספירה הם רק מבוא להקדמה לממדי ההרס הצפויים ב-ט' באב במציאות חיינו העכשווית, המתמכרת לחיתוך נייר טואלט טרם כניסת שבת, ושמירה על אור דלוק במהלך השבת, כנשק יעיל להדיפת האימה הגרעינית מחיינו.
אסיים בדברי מיכאל שטרן, אחד משלושת היוצרים, שבפנטזיה שלו בהצגה מסופר על זוג, שהמציאות הישראלית פלשה עמוק לחייהם עד ששברה אותם. היה לי קשה לצפות במסיבת סיום של תקופת חַיַּי, שנולדתי בארץ הזו, אבי נולד בה, סבי נולד בה וסבא רבה שלי, יהודי חרדי, עלה בסוף המאה ה-19 נטע פרדס אתרוגים בפתח תקוה ולילותיו הקדיש ללימוד תורה. אני מודה לתאטרון גשר, שצייד אותי במחויבות מידית ובתחמושת רוחנית להתגייס ולפעול ברחובות, כדי שלא נגיע למסיבת הסיום של כל הטוב והיפה שנבנה כאן, כי אין לי, לילדי, לנכדי ולניני ארץ אחרת, גם אם היא שנתה את פניה. רעייתי ואני נבוא פעם שנייה לראות את ההצגה.
אֲדָמָה מְגֻרְעֶנֶת:
אֲדָמָה
שֶׁיַד מְבֻטֶּנֶת לִטְּפָה רְגָבֶיהָ
וְזֵעָה דָּמְעָה אֶת תּוֹכָהּ.
אֲדָמָה
שֶׁאֶצְבָּעוֹת הֶחְלִיקוּ שְׁעָרָהּ
וּשְׁרִירֵים חִבְּקוּ אֶת לִבָּהּ.
הָעֶרֶב
עַרְפִלֵּי מָוֶת מְצַעֲפִים לִבָּהּ
עֲפַר אָבָק מְגֻרְעָן מְכַסֶּה
מַפַּת שֻׁלְחַן-קִבְרָהּ
מַנִּיחַ חַלּוֹת חוֹל עָבֵשׁ בּוֹכִֶה עָלֶיהָ.
הַלַּיְלָה
אֲדָמָה מְגֻרְעֶנֶת עָצְמָה עֵינֶיהָ
הִיא כְּבָר לֹא תִּשְמַע
יְהִי אוֹר
וַיְּהִי אוֹר,
כְּבַר לא יִהְיֶה מַבְדִּיל מֵעֲלֶיהָ
בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁך
גַּם לֹא יִהְיֶה תּוֹלֶה יְרִיעוֹת רָקִיעַ בְּתוֹך מַֹימֶיהָ.
הַבֹּקֶר
אֲדָמָה לֹֹא תַּדְשֵא עוֹד דֶּשֶׁא מְשׁוֹרֵר חֶסֶד
וְעֵשֶׁב מַזְרִיעַ זֶרַע מְחוֹלֵל מוּסָר
כִּי פָּסוּ חֶסֶד וּמוּסָר מֵעֲלֶיהָ,
כְּבָר לֹא יִהְיֶה עֶרֶב דּוֹבֵר תּוֹרָה
כִּי פָּסָה תּוֹרָה תַּחַת רָקִיעַ מְגֻרְעָן,
כְּבָר לֹא יִהְיֶה-עֶרֶב יִהְיֶה-בֹקֶר
יוֹם אֶחָד
יוֹם שֵׁנִי
יוֹם שְׁלִישִׁי
יוֹם רְבִיעִי
יוֹם חֲמִישִׁי
יוֹם שִׁשִּׁי .
כְּבָר לֹא תָּבוֹא שַׁבָּת דּוֹמַעַת -
כָּאן נָחָה בְּשָׁלוֹם אִמָּא אֲדָמָה
אִמָּא שֶׁגִּרְעֲנָה עַצְמָה לָדַעַת
בְּמֵרוֹץ גַּרְעִינִי שֶׁהִגִּיעַ לְקַו הַסִּיּוּם.
במשך שעה וארבעים דקות חשתי את התעצמותה של המחויבות האישית שלי כאזרח, שבתום ההצגה, כשאצא מהאולם, אני חייב לארוז את כל תשעת העשורים של חיי, שחלקם הגדול פצועים קשה, אך זו חובה לצאת עם קרעי גופי הבלוי לרחובות ולפעול נגד מסיבת הסיום הפרועה שלנו כמדינה, השבויה במשיחי שקר. לצאת ולפעול נגד הדרישה לציות עיוור נגד ההתגייסות לראות בכוח את המניע הגדול ביותר ולהידרש לציית למשיחי שקר.
הקריאה למרחב חופשי מנשק להשמדה המונית
מול הסתה ורטוריקה תוקפנית חובה לצאת לרחובות ולשכנע את אזרחי ישראל להצטרף לקריאה לשמור על מרחב חיים חופשי מכל נשק גרעיני ומכל כלי נשק מסוכן, המיועד להשמדה המונית במזרח התיכון. לצערי, החברה הישראלית שבויה בתפיסה כוחנית, הדוחה את הקריאה לשחרר את כל המזרח התיכון מנשק גרעיני, המיועד להשמדה המונית. חובה עלינו להבטיח שחיינו במזרח התיכון לא יהיו על אדמה המעניקה מוות, ולא על אדמת מרחבים גרעיניים, המעניקים מציאות מורטת עצבים - האם המפעל בדימונה יעלה על פסי ייצוא, וישחרר לאוויר את תוצרתו.
אחד משלשת מחברי המחזה, אורי יניב, מקדיש את ההצגה לסבתא שלו, ז'ניה וישינצקי. במלחמת העולם השנייה הית פרטיזנית, עלתה ארצה לבנות מדינה. המחזאי מצא לנכון להזמין אותה לביקור מתחתיות שאול לביקור לראות לשמוע מה קורה פה. ותגובת הסבתא - שעלינו לצאת לפעולה להוציא מנשמתנו את משיחי השקר.
ההקצנה במחזה אל מול פסיכוזת המציאות
מחברת נוספת של המחזה. נטע וינר, מודה שהצוות הקצין את העלילה כדי להרחיק אותה מן הפסיכוזה של המציאות, אך המציאות הדביקה אותנו בקצב מהיר ואני הצופה חשתי במהלך ההצגה, ש-ט' באב ב-586 לפנה"ס ו-ט' באב ב-70 לספירה הם רק מבוא להקדמה לממדי ההרס הצפויים ב-ט' באב במציאות חיינו העכשווית, המתמכרת לחיתוך נייר טואלט טרם כניסת שבת, ושמירה על אור דלוק במהלך השבת, כנשק יעיל להדיפת האימה הגרעינית מחיינו.
אסיים בדברי מיכאל שטרן, אחד משלושת היוצרים, שבפנטזיה שלו בהצגה מסופר על זוג, שהמציאות הישראלית פלשה עמוק לחייהם עד ששברה אותם. היה לי קשה לצפות במסיבת סיום של תקופת חַיַּי, שנולדתי בארץ הזו, אבי נולד בה, סבי נולד בה וסבא רבה שלי, יהודי חרדי, עלה בסוף המאה ה-19 נטע פרדס אתרוגים בפתח תקוה ולילותיו הקדיש ללימוד תורה. אני מודה לתאטרון גשר, שצייד אותי במחויבות מידית ובתחמושת רוחנית להתגייס ולפעול ברחובות, כדי שלא נגיע למסיבת הסיום של כל הטוב והיפה שנבנה כאן, כי אין לי, לילדי, לנכדי ולניני ארץ אחרת, גם אם היא שנתה את פניה. רעייתי ואני נבוא פעם שנייה לראות את ההצגה.
אֲדָמָה מְגֻרְעֶנֶת:
אֲדָמָה
שֶׁיַד מְבֻטֶּנֶת לִטְּפָה רְגָבֶיהָ
וְזֵעָה דָּמְעָה אֶת תּוֹכָהּ.
אֲדָמָה
שֶׁאֶצְבָּעוֹת הֶחְלִיקוּ שְׁעָרָהּ
וּשְׁרִירֵים חִבְּקוּ אֶת לִבָּהּ.
הָעֶרֶב
עַרְפִלֵּי מָוֶת מְצַעֲפִים לִבָּהּ
עֲפַר אָבָק מְגֻרְעָן מְכַסֶּה
מַפַּת שֻׁלְחַן-קִבְרָהּ
מַנִּיחַ חַלּוֹת חוֹל עָבֵשׁ בּוֹכִֶה עָלֶיהָ.
הַלַּיְלָה
אֲדָמָה מְגֻרְעֶנֶת עָצְמָה עֵינֶיהָ
הִיא כְּבָר לֹא תִּשְמַע
יְהִי אוֹר
וַיְּהִי אוֹר,
כְּבַר לא יִהְיֶה מַבְדִּיל מֵעֲלֶיהָ
בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁך
גַּם לֹא יִהְיֶה תּוֹלֶה יְרִיעוֹת רָקִיעַ בְּתוֹך מַֹימֶיהָ.
הַבֹּקֶר
אֲדָמָה לֹֹא תַּדְשֵא עוֹד דֶּשֶׁא מְשׁוֹרֵר חֶסֶד
וְעֵשֶׁב מַזְרִיעַ זֶרַע מְחוֹלֵל מוּסָר
כִּי פָּסוּ חֶסֶד וּמוּסָר מֵעֲלֶיהָ,
כְּבָר לֹא יִהְיֶה עֶרֶב דּוֹבֵר תּוֹרָה
כִּי פָּסָה תּוֹרָה תַּחַת רָקִיעַ מְגֻרְעָן,
כְּבָר לֹא יִהְיֶה-עֶרֶב יִהְיֶה-בֹקֶר
יוֹם אֶחָד
יוֹם שֵׁנִי
יוֹם שְׁלִישִׁי
יוֹם רְבִיעִי
יוֹם חֲמִישִׁי
יוֹם שִׁשִּׁי .
כְּבָר לֹא תָּבוֹא שַׁבָּת דּוֹמַעַת -
כָּאן נָחָה בְּשָׁלוֹם אִמָּא אֲדָמָה
אִמָּא שֶׁגִּרְעֲנָה עַצְמָה לָדַעַת
בְּמֵרוֹץ גַּרְעִינִי שֶׁהִגִּיעַ לְקַו הַסִּיּוּם.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| רוצו להצגה "אחרית הימים" בתיאטרון גשר חוויה מטלטלת |
| תגובות [ 1 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |
| 1 |
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

