מי אתם, מצביעים פוטנציאליים של ארדן-אדלשטיין

שאלנו גם מצביעים פוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין על הרפורמה המשפטית, ויש שלוש עמדות אפשריות שהוצגו להם: בעד רפורמה בכיוון שהקואליציה רצתה, גם בלי הסכמה רחבה. בעד רפורמה משמעותית, אבל רק במקרה שיש עליה הסכמה רחבה. ועמדה שלישית – נגד רפורמה משמעותית. בקרב מצביעי הליכוד, העמדה הדומיננטית היא בעד רפורמה גם בלי הסכמה. רק 17% מהם אומרים "רפורמה בהסכמה בלבד". בקרב בוחרי ישר, מהצד השני של מתרס הגושים, העמדה הדומיננטית היא בהסכמה, אבל הרבה מבוחרי ישר אומרים "לא צריך רפורמה משמעותית". המצביעים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין עומדים באמצע: 21 אחוז לאפשרות הראשונה, 66 אחוז לשנייה, ושבעה אחוזים בלבד לשלישית.

שישים ושישה אחוזים בעד רפורמה בהסכמה רחבה. זה השיעור הגבוה ביותר שנמדד אצלנו בקבוצה כלשהי של מצביעים פוטנציאליים בשאלה הזאת. ומה שמעניין הוא לא רק הנתון הזה, אלא גם מה שסביבו: כמעט אין מצביעים פוטנציאליים של ארדן שרוצים את הרפורמה של יריב לוין גם בלי הסכמה, וכמעט אין מצביעים פוטנציאליים של ארדן שמתנגדים לרפורמה עמוקה. למעשה, שתי הקבוצות שנלחמו ברחובות במשך שנתיים כמעט אינן מיוצגות בקהל המצביעים הפוטנציאלי של ארדן ואדלשטיין. אם אתם מחפשים הצדקה סוציולוגית לרשימה כזאת, היא נמצאת בשורה הזאת. לא בביוגרפיה של ארדן, לא בוותק של אדלשטיין. בשורה הזאת. כי זאת השורה שחלק ניכר מאוד מאזרחי ישראל מסכימים איתה.

מכאן לחרדים. זה הנושא שבו הנוכחות של אדלשטיין דומיננטית, כי בגללו הגיע לשבר עם הליכוד. 59% משוקלי הרשימה תומכים בחיוב כל או רוב החרדים להתגייס ובהטלת סנקציות על מי שלא מתגייסים. בקרב שוקלי הליכוד, הנתון המקביל הוא 28%, וזה כנראה הקו הכי חד שמפריד בין הקהל הזה לבין הליכוד. ואם נדמה לכם שמדובר רק בוויכוח על סעיפי חוק גיוס, הנה נתון שמלמד שמדובר בפער משמעותי יותר: 40% מהמצביעים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין רוצים ממשלה רחבה עם מפלגות משני הגושים, בלי חרדים ובלי ערבים. רק 5% מהם רוצים קואליציית ימין דומה לזאת של היום.

עד כאן הכל נראה עקבי. ימין מתון, ממלכתי, רוצה רפורמה בהסכמה, בלי שותפות עם החרדים, בעד ממשלה רחבה. ואז מגיעה שאלת יהודה ושומרון. שאלנו מה ישראל צריכה לעשות בשטח הזה. 42% מהמצביעים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין אומרים לחזק את השליטה על הפלשתינים ולהרחיב את ההתיישבות. 41% מהם אומרים לחתור להפרדה מלאה. הפרש של פחות מאחוז בין שתי עמדות שהן כרגע העמדות הדומיננטיות – לכאורה הפוכות – של הציבור בשני הגושים. כלומר, אפשר לגייס את הקהל הזה במסר על הרפורמה. אפשר לגייס אותו במסר על החרדים. אפשר לאבד ארבעים אחוז ממנו במשפט אחד על עתיד השטחים. לכל כיוון.

כדי להבין עד כמה הפילוג בשאלת יהודה ושומרון חריג, הנה אותה שאלה כפי שהיא נענית בכמה קבוצות אחרות של שוקלי הצבעה למפלגות אחרות. שוקלי הליכוד: 72 אחוז לחיזוק שליטה מול 17 להפרדה. שוקלי הציונות הדתית: 89 מול 6. שוקלי ישר: 13 מול 54. כמעט כל קבוצה שבדקנו מוכרעת לצד אחד. הקבוצה של שוקלי ארדן-אדלשטיין היא היחידה שבה יש קהל כמעט שווה לשתי העמדות. בשאלת השטחים הקהל של ארדן-אדלשטיין לא מתנהג כמו קהל של מפלגה. הוא מתנהג כמו קואליציה של מפלגות. שאלת השטחים – וזה דבר שחשוב מאוד לשים אליו לב – היא גם השאלה העיקרית שמבדילה את הקהל של ארדן ואדלשטיין מהקהל של טרופר והנדל. בקרב שוקלי הבית הציוני, כמו בקהל של רוב המפלגות, יש הכרעה ברורה: לכיוון הפרדה (55%). אמור מעתה: המפלגה של טרופר והנדל מפלגה יונית יותר מהמפלגה של ארדן ואדלשטיין. אפשר להניח שזה ישמש את ארדן לבידול מהמתחרה העיקרית שלו באזור שבין הגושים. אבל שימו לב: אם יבחר בקו ניצי מאוד, הוא יאבד מייד כמחצית מהקהל ששוקל אותו, ומעדיף הפרדה על העמקת השליטה וסיפוח.

עוד שני נתונים:

35% משוקלי הרשימה הצביעו ב-2022 לליכוד, 20% ליש עתיד, 15% לציונות הדתית, 15% למחנה הממלכתי. 11% הצביעו לבית היהודי בראשות איילת שקד – האישה שכרגע לא נכנסה למפלגה, למרות דיווחים בחודשים האחרונים שזו התוכנית. בוחרי שקד לשעבר מיוצגים כאן בשיעור גדול פי שלושה וחצי מחלקם באוכלוסייה. נאמר בזהירות: אלה בוחרים שכבר רגילים להצביע למפלגת ימין ממלכתית שלא עוברת את אחוז החסימה.

שאלנו את שוקלי המפלגה (ונזכיר שוב: יש הבדל גדול מאוד בין לשקול להצביע למפלגה לבין לתמוך בה – כלומר, להחליט להצביע לה) מה יהיה הנושא המכריע בהחלטתם למי להצביע. כמעט ארבעים אחוז מהתומכים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין בחרו ב"מי יוביל ליותר אחדות ופחות מחלוקות".