פולקמן. יעניש אותנו [צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90]
בורים בכלכלה |
חוק "שכירות הוגנת": מדוע יוזמתם של חברי הכנסת רועי פולקמן וסתיו שפיר רחוקה מלהוות בשורה אמיתית לשוכרים ועלולה אף להזיק לחלשים שבהם |
יוזמי חוק "שכירות הוגנת", חברי הכנסת רועי פולקמן וסתיו שפיר: "זו בשורה לשני מיליון שוכרים". בשורה? לא נסחפתם? לכמה מתוך שני מיליון השוכרים (כולל ילדים...) באמת החוק הזה בכלל רלוונטי? כמה מתוך "שני מיליון השוכרים" חיים ב"דירה שאינה ראויה למגורים"? דירה שעל-פי החוק: "יש בה גורם סיכון בלתי סביר לבטיחות או לבריאות השוכר, דירה שאין בה מערכת חשמל, תאורה וביוב תקינים, או דירה שאין בה פתחי אוורור."
ברור שלא מדובר על יותר מאחוז די זניח של שוכרי הדירות (שאגב עשוי למצוא את מצבו מורע בגלל החוק - הרי מי ששוכר דירה שפולקמן ושפיר סבורים שאינה ראויה למגורים עשה זאת מבחירה חופשית, כפי הנראה בגלל אילוצי תקציב, והוצאת דירות לא ראויות מהשוק תפגע בו). אז אולי הבשורה לשני מיליון השוכרים מגיעה מהסעיף הקובע כי "דמי התיווך במקרים שבהם פעל המתווך מטעם המשכיר, ישולמו במלואם על-ידי המשכיר"?
כאן חייבים להיות בורים מוחלטים בכלכלה בשביל לחשוב שיש לסעיף הזה משמעות מהותית. אז המשכיר ישלם את דמי התיווך ויעלה את שכר הדירה בהתאם. הרי את זה החוק לא מונע. תוצאה סבירה של הסעיף תהיה העלאה של שכר הדירה החודשי ב-8.33% (בהנחה שדמי תיווך זה חודש שכר דירה), והתוצאה אולי דווקא תהיה ייקור שכר הדירה בפועל לחוזים ארוכים. (לא ברור שבעל הדירה יוריד את שכר הדירה אחרי שנה...)
אז אולי מהמגבלה על גובה הערבויות? "עוד נקבעו הגבלות על גובה הערבויות שרשאי המשכיר לגבות מהשוכר. גודלן המקסימלי יהיה שליש מדמי השכירות עבור כל התקופה, ולא יותר מפי שלוש מדמי השכירות החודשיים." כמה שוכרים באמת נדרשו לערבויות בגובה שעולה על שלושה חודשי שכירות? "שני מיליון שוכרים"? והאם בכלל מדובר בשורה? כנראה בשורה רעה לשוכרים חלשים, שלא יכולים להרשים את בעל הדירה במשכורת קבועה וגבוהה, ובהעדר תחליף של ערבויות ימצאו את עצמם בעדיפות נמוכה לקבלת הדירה וצפוי שיידרשו לשלם שכר דירה גבוה יותר כפיצוי על הסיכון שלוקח בעל הדירה.
טוב, אז כנראה שהסעיף שמסדיר את מחויבותו של בעל הדירה לתקן את הדרוש תיקון בדירה הוא הבשורה לשני מיליון השוכרים. אבל סעיף כזה קיים בכל חוזה סטנדרטי, אז מדובר בסעיף מיותר לחלוטין. או אולי דווקא סעיף מזיק? מדובר בסעיף שמונע הסכמה בין משכיר לשוכר שדווקא השוכר יתקן על חשבונו תיקונים מסוימים בתמורה לשכר דירה נמוך יותר. לפעמים זה מצב עדיף לכולם. (זה במקרה ההסכם שלי עם בעלי הדירה שאני שוכר, ואני מתכוון לעמוד בהסכם למרות החוק. מקווה שפולקמן לא ידרוש להעניש אותנו בחומרה...)
כל זה לא מפריע לפולקמן להצהיר: "יש כאן בשורה אמיתית לשני מיליון השוכרים בישראל. החוק מהווה חלק מתוכנית רחבה למהפכת השכירות היציבה בישראל, והוא ישנה את המציאות גם עבור בעלי הדירות וגם עבור השוכרים. דירות שכורות לא נתפסות היום כאלטרנטיבה לרכישת דיור, בגלל היעדר שוק יציב ומוסדר שיאפשר דיור ראוי גם למי שידו לא משגת לרכוש דירה". אז מה היה לנו? בינתיים חוק בעל משמעות מוגבלת. נזק מתון לשוכרים חלשים ולא יותר. אבל אני סומך על שפיר ופולקמן שימצאו את הדרך לגרום נזק משמעותי יותר בהמשך הדרך. [כל הציטוטים מתוך הכתבה בדה-מרקר]
ברור שלא מדובר על יותר מאחוז די זניח של שוכרי הדירות (שאגב עשוי למצוא את מצבו מורע בגלל החוק - הרי מי ששוכר דירה שפולקמן ושפיר סבורים שאינה ראויה למגורים עשה זאת מבחירה חופשית, כפי הנראה בגלל אילוצי תקציב, והוצאת דירות לא ראויות מהשוק תפגע בו). אז אולי הבשורה לשני מיליון השוכרים מגיעה מהסעיף הקובע כי "דמי התיווך במקרים שבהם פעל המתווך מטעם המשכיר, ישולמו במלואם על-ידי המשכיר"?
כאן חייבים להיות בורים מוחלטים בכלכלה בשביל לחשוב שיש לסעיף הזה משמעות מהותית. אז המשכיר ישלם את דמי התיווך ויעלה את שכר הדירה בהתאם. הרי את זה החוק לא מונע. תוצאה סבירה של הסעיף תהיה העלאה של שכר הדירה החודשי ב-8.33% (בהנחה שדמי תיווך זה חודש שכר דירה), והתוצאה אולי דווקא תהיה ייקור שכר הדירה בפועל לחוזים ארוכים. (לא ברור שבעל הדירה יוריד את שכר הדירה אחרי שנה...)
אז אולי מהמגבלה על גובה הערבויות? "עוד נקבעו הגבלות על גובה הערבויות שרשאי המשכיר לגבות מהשוכר. גודלן המקסימלי יהיה שליש מדמי השכירות עבור כל התקופה, ולא יותר מפי שלוש מדמי השכירות החודשיים." כמה שוכרים באמת נדרשו לערבויות בגובה שעולה על שלושה חודשי שכירות? "שני מיליון שוכרים"? והאם בכלל מדובר בשורה? כנראה בשורה רעה לשוכרים חלשים, שלא יכולים להרשים את בעל הדירה במשכורת קבועה וגבוהה, ובהעדר תחליף של ערבויות ימצאו את עצמם בעדיפות נמוכה לקבלת הדירה וצפוי שיידרשו לשלם שכר דירה גבוה יותר כפיצוי על הסיכון שלוקח בעל הדירה.
טוב, אז כנראה שהסעיף שמסדיר את מחויבותו של בעל הדירה לתקן את הדרוש תיקון בדירה הוא הבשורה לשני מיליון השוכרים. אבל סעיף כזה קיים בכל חוזה סטנדרטי, אז מדובר בסעיף מיותר לחלוטין. או אולי דווקא סעיף מזיק? מדובר בסעיף שמונע הסכמה בין משכיר לשוכר שדווקא השוכר יתקן על חשבונו תיקונים מסוימים בתמורה לשכר דירה נמוך יותר. לפעמים זה מצב עדיף לכולם. (זה במקרה ההסכם שלי עם בעלי הדירה שאני שוכר, ואני מתכוון לעמוד בהסכם למרות החוק. מקווה שפולקמן לא ידרוש להעניש אותנו בחומרה...)
כל זה לא מפריע לפולקמן להצהיר: "יש כאן בשורה אמיתית לשני מיליון השוכרים בישראל. החוק מהווה חלק מתוכנית רחבה למהפכת השכירות היציבה בישראל, והוא ישנה את המציאות גם עבור בעלי הדירות וגם עבור השוכרים. דירות שכורות לא נתפסות היום כאלטרנטיבה לרכישת דיור, בגלל היעדר שוק יציב ומוסדר שיאפשר דיור ראוי גם למי שידו לא משגת לרכוש דירה". אז מה היה לנו? בינתיים חוק בעל משמעות מוגבלת. נזק מתון לשוכרים חלשים ולא יותר. אבל אני סומך על שפיר ופולקמן שימצאו את הדרך לגרום נזק משמעותי יותר בהמשך הדרך. [כל הציטוטים מתוך הכתבה בדה-מרקר]
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| בורים בכלכלה |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

