המלך בשדה

בחודש אלול מדברים על "המלך בשדה". אתמול נוצר ב"הפטריוטים" משחק מילים כמעט מתבקש: בנימין נתניהו יצא מן הלשכה אל השדה הפוליטי שלו, וכשהקהל שר "ביבי מלך ישראל", הוא דווקא הזכיר לכולם את ההבדל החשוב: "אני לא מלך, אני צריך להיבחר".

בהשוואה לראיונות המביכים והחנפניים שמעיין אדם עשתה לבנט ("אני אוהבת אותך", אמרה לו בערוץ 12 בראיון "נשכני"), או לדברים המגוחכים שאמר אייל ברקוביץ', הידוע ב"נשכנותו", לאיזנקוט ("אין לי איך לבקר אותך" - הוא אומר בערוץ 13 לאחד האנשים האחראים ביותר לחולשתו של הצבא הקטן והלא ממש חכם בשבעה באוקטובר; ולמי שרצה להיכנע לדרישות החמאס ולהפסיק את המלחמה מבלי להשיג את יעדיה) - ינון מגל והפאנליסטים של התוכנית לא עשו לנתניהו הנחות. הם דרשו תשובות גם לגבי הניצחון המוחלט, שטרם הגיע, גם על הרפורמה המשפטית שכשלה, וגם על ועדת החקירה הלאומית שטרם הוקמה.

וגם נתניהו לא התחנף לקהל, ותקף את כניסתם של צעירים יהודים לכפר קוסרה, והבהיר שהפעלת הכוח צריכה להישאר בידי המדינה: "יש צבא ויש משטרה ויש ממשלה", הוא קבע בפסקנות ובאומץ מול הבייס הימני והפגין מנהיגות. בהתחשב באווירה הממגנטת שהייתה קיימת בראיון שקיים נתניהו באולפן הרותח והמלא עד אפס מקום של "הפטריוטים", נתניהו בדרך לניצחון בבחירות. ובמענה לשאלה בנושא הפערים הקיצוניים בסקרים שבין ערוצי התבהלה לבין ערוצים 14 ו-15, השיב נתניהו שהוא ערך מגה-סקר, בהשתתפות מיליונים, שבדק העדפות אמיתיות של אנשים, והגיע למסקנה שפילבר הרבה יותר קרוב למציאות מאשר מנו גבע מערוץ 12. וביבי לא פראייר, הוא מבין דבר אחד או שניים בסקרים.

אבל הנקודה החשובה ביותר בראיון לא הייתה התייחסותו החשדנית לווינטר, או תביעתו מבן-גביר להיות קואופרטיבי למען הגוש. הנקודה החשובה נגעה בליבה של מה שקורה בישראל: מה בדיוק קרה בלילה שהוביל לאסון של שבעה באוקטובר? ותשובתו של נתניהו הייתה חדה וברורה: היה כאן סוג של מרד גנרלים, שבזים לנבחרי הציבור, שחושבים שהם חכמים יותר מהדרג המדיני. וכשרונן בר אמר שהוא לא העיר את נתניהו כי הוא חשש ממיסקלקולציה, הוא בעצם אמר שהוא חשש שנתניהו יגיב בתקיפות, יורה להרים את חיל-האוויר ולהעיר את כל הצבא. וזו האמת לאמיתה, ועוד מפי השור.

כי הרגע הזה שבו רונן בר שלל את האפשרות להעיר את ראש הממשלה, הוא הרגע שבו כולנו מבינים היכן טמונה הבעיה בישראל ואיך הגענו לשבעה באוקטובר. כי יש כאן מרד של פקידים ושל גנרלים, שבזים לעם, שבזים לדרג המדיני, שחושבים שהם יודעים טוב ממנו מה לעשות, וכשהם טועים, הם בורחים מאחריות. וכשמאירים על אחריותם, הם קופצים וקוראים להחרים את הספר "מרד הגנרלים" של ארז תדמור, שחושף את האמת מאחורי שבעה באוקטובר. ואם עם ישראל לא יתעורר, ואם עם ישראל לא יצא בהמוניו ביום הבחירות וישיג לכוחות הדמוקרטיים, של עם הארץ עם השכל הישר, רוב חד וברור - יהיה עוד שבעה באוקטובר.

כשנתניהו סיים את הראיון המרתק, מלא בכריזמה ובסמכות טבעית לא מתאמצת ולא מיוזעת (מהסוג של בנט), ולא רדודה (מהסוג של איזנקוט או לפיד) - יצא ביבי המלך לשדה ולחץ את ידי ההמונים, שעטפו אותו באהבה ובהערצה גדולה.

והוא צודק. מלך אינו צריך בחירות; מנהיג דמוקרטי צריך לצאת אל השדה, להקשיב לו, להבין מה בוער בו ולשכנע אותו מחדש.