ניהול סיכונים במנהרות הכרמל

באחד מפרקי סדרת המופת "מד מן" מתארח דון דרייפר - הדמות הראשית בסדרה וכוכב עולה בשוק הפרסום - בסוויטה המפוארת של איל ההון והמלונות קונרד הילטון. המפגש התקיים סמוך לאחר שהכירו לראשונה בנסיבות חברתיות. הילטון מבקש מדרייפר להציץ במודעת פרסום ושואל: "מה אתה חושב?".

דרייפר עונה לו: "אני חושב שלא היית מתארח בסוויטה הנשיאותית אם היית עובד חינם".
הדיאלוג עלה בזיכרוני למקרא פסק דין טרי. פסק הדין מעורר מחשבות לגבי האופן שבו צדדים לחוזה מקצים ומנהלים סיכונים שונים.

מעשה שהיה כך היה - באמצע העשור הראשון של שנות ה-2000 התקשרה חברת כרמלטון, הזוכה במכרז להקמת המנהרות, בהסכם מול חברות שיכון ובינוי ואשטרום (להלן: החברות הישראליות). החברות התחייבו לשמש הקבלן הראשי בפרויקט. השתיים התקשרו עם החברה הסינית לעבודות הנדסה אזרחית CCECC בהסכם לכריית המנהרות תמורת הסכום הצנוע של 398 מיליון שקלים.

כמקובל ונהוג בישראל, סכום התמורה נקבע כסכום סופי. מלוא הסיכונים הכרוכים בביצוע העבודות הוטלו על החברה הסינית.

שביתת הענק של העובדים הסינים

הפתעה - חלק מאותם סיכונים התממשו בפועל. מחירי הברזל והבטון האמירו ושער הדולר השתנה משמעותית. כשנה ומחצה לאחר תחילת ביצוע העבודות, החליטה CCECC שהגיעו מים עד נפש. סכום החוזה נהיה הפסדי עבורה.

דון דרייפר סבר בצדק שקונרד הילטון לא היה מגיע למעמדו אילו עבד חינם. ניתן להניח ש-CCECC, שהעסיקה באותן שנים 20,000 עובדים וביצעה פרויקטים בשווי עשרות מיליארדי שקלים, לא הייתה מגיעה למעמדה אילו עבדה בהפסד.

CCECC השביתה באחת את כל העבודות. החברה איימה להטיס את מאות העובדים חזרה לסין. התמונה תוארה במשפט מפיו של מנכ"ל שיכון ובינוי: "אני זוכר סיור שאני מגיע לאתר, יושבים מאות סינים בכניסה לפורטל חוף הכרמל, על הרצפה. זו תמונה שכנראה לא אשכח לעולם. סרבלים כתומים אין-סוף. אתה רואה את כל פורטל הכניסה, שטח עצום, פועלים יושבים בשורות מסודרות, מאות".

לאחר 50 ימי שביתה נאלצו החברות הישראליות להתגמש והגיעו עם CCECC לפשרה. השביתה פרצה עקב אי-נכונות החברות הישראליות לחלוק עם החברה הסינית את תוצאות התממשות הסיכונים שהיא נטלה על עצמה מפורשות בהסכם. החברות נאלצו לשלם לה עשרות מיליוני שקלים נוספים מעבר לתמורה החוזית המוסכמת.

האם מדובר בתאונה ידועה מראש? הלחצים המופעלים על החברות הישראליות מצד מזמין העבודות והגופים המממנים לסיים את הפרויקט בזמן, ידועים. קיימים פערי כוחות בינן לבין CCECC. אפשרויות האכיפה שעמדו בידי החברות הישראליות במטרה להתמודד עם הפרת החוזה מצידה, היו מוגבלות ביותר.

תשלום כפול בשל התממשות הסיכונים

יוצא שהחברות הישראליות שילמו פעמיים על אותו "מוצר" הקרוי התממשות הסיכונים. פעם אחת מראש, מאחר שיש להניח ש-CCECC גילמה במחיר החוזי את מחיר התממשות הסיכונים, שאחרת לא הייתה נדרשת לשביתה. פעם שנייה בדיעבד, לאחר שנאלצו להוסיף לסכום התמורה עשרות מיליוני שקלים.

המקרה מעורר מחשבות שייתכן בנסיבות מסוימות להגדיר משטר שוויוני יותר של ניהול סיכונים בין הצדדים. הצעד יוזיל בתיאוריה את המחיר החוזי ויחסוך את הפרמיה הביטוחית הכרוכה בהטלת מלוא העלויות על הצד השני לחוזה. ניתן להביא בחשבון את פערי הכוחות בין הצדדים, יכולת ההרתעה של המזמין, נוחות האכיפה, יכולת המזמין לספוג עיכובים בפרויקט ועלויות החלפת הקבלן.

למשטר ניהול סיכונים מאוזן יותר יש חסרונות. הצדדים נדרשים לנהל משא-ומתן על שינוי התמורה החוזית במקרה של התממשות הסיכונים. לשם כך בדיוק נועדה הפרמיה הביטוחית שנחסכה במועד כריתת החוזה.

הכי חשוב - סעו בזהירות במנהרות!