שינוי דרמטי באירופה

משהו משמעותי מאוד קורה באירופה. מתחת לרדאר של רוב הציבור הישראלי מתרחשות תזוזות פוליטיות שעשויות להיות משמעותיות מאוד עבור מדינת ישראל. אסור לנו להחמיץ זאת. אני עוסק בכך כבר ארבע שנים כיו"ר משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי. הרבה נעשה מאחורי הקלעים, ועוד ידובר ויסופר. אתמול בשטרסבורג ראינו חלק מהשינוי הזה יוצא לאור.

בכנס של סיעת ׳הפטריוטים למען אירופה׳ השתתף הרברט קיקל, מנהיג מפלגת החירות האוסטרית, ה-FPÖ. יש להודות: למפלגה הזו יש עבר בעייתי מאוד מבחינתנו כיהודים. אי-אפשר ואסור למחוק אותו. ודווקא משום כך, למה ששמעתי אתמול במו אוזניי הייתה משמעות גדולה. קיקל הוקיע בצורה חד-משמעית כל אנטישמיות, אימץ את הגדרת IHRA, לרבות אנטישמיות כלפי ישראל והפעלת סטנדרטים כפולים כלפיה – ואף הביע תמיכה בהעברת שגרירות אוסטריה לירושלים. וזה משמעותי במיוחד כשמדובר במנהיג המפלגה שקיבלה את מרב הקולות בבחירות האחרונות באוסטריה ומתחזקת כיום בסקרים.

לצדו פועל חברי הטוב הראלד וילימסקי, סגן נשיא סיעת הפטריוטים, אוהב ישראל אמיתי שעומד לצדנו באופן עקבי וחד-משמעי. וזה חלק מסיפור אירופי גדול יותר. הדברים שאמרתי אתמול בכנס – ש"האיסלאמיסטים אינם מבקשים להפוך לחלק מהתרבות האירופית, אלא להפוך את אירופה לחלק מאומת האיסלאם ('אומה אל-איסלאמיה')" – נופלים על יותר ויותר אוזניים קשובות. כוחות לאומיים מתחזקים באירופה, ורבים מהם מבינים שישראל אינה הבעיה של העולם החופשי – היא בחוד החנית של המאבק עליו. הם רואים בשיבת ציון ובמדינה יהודית ריבונית בארץ אבותינו מקור להזדהות, ולא "קולוניאליזם" כפי שרואה זאת השמאל. הבריתות האלה חשובות וקריטיות עבורנו.

ובתוך התהליך הזה בולט במיוחד מעמדה של ישראל בהנהגת בנימין נתניהו. בשיחותיי עם גורמים במחנה הלאומי באירופה אני פוגש שוב ושוב את ההתייחסות לישראל ולנתניהו כמקור השראה במאבק על זהות לאומית, ריבונות והתמודדות עם האיסלאם הקיצוני. וזה כמובן רק מחדד את חשיבות ניצחונו של המחנה הלאומי בבחירות. אירופה משתנה. כדאי לשים לב ואסור לפספס הזדמנויות.