בלאדי מרי בתאטרון גשר - הצגה מעולם אחר

אינני מבקר תיאטרון. אני רק מקליד את ההתרוצצויות של רגשות ורחשים, שפקדו אותי ודיברו איתי במהלך שעה וחצי של צפייה בהצגה "בלאדי מרי". הם שחו לי, שתיאטרון "גשר" קיפח את הקהל הישראלי דובר העברית, בהעניקו חוויה אמנותית מרגשת באולם הבית שלו רק לקהל דוברי רוסית בהצגה Bloody Mary, שביים וכתב דימיטרי קרימוב, הנחשב לאחד מגדולי הבמאים והמעצבים בעולם התיאטרון. לדעתם, חבל שהמחזה לא תורגם לעברית, והיה מעניק לדוברי השפה העברית מגאוניות הבימוי של דימיטרי קרימוב, ומרקיע יחד עם יבגניה דודינה וסשה דמידוב אל גורדי רקיע של תיאטרון במיטבו.

המחזה של דימיטרי קרימוב נכתב בהשראת המחזה הקלאסי "מריה סטיוארט" מאת פרידריך שילר. עלילת המחזה נפתחת בתור של ממתינים לרופא בקופת חולים. הסיפור ההיסטורי על מאבקי כוח קטלניים ומדממים על ההגמוניה במונרכיה באנגליה מתעורר לחיים, ומזדקר במלוא עוצמתו בסיטואציה ישראלית בנאלית באותו התור לקופת חולים. אותה דמות יכולה להיות ברגע אחד דמות מההווה במצוקת התור במרפאה, וברגע אחר מלכה, שבשנת 1587 הוצאה להורג. התפאורה ושלל האביזרים אינם קישוט, הם חלק מהמשחק ומהמעבר בין האדם הפשוט לדמות ההיסטורית הטראגית.

המחזאי מפגיש אותנו עם העימות בין הזוהר ההיסטורי של מרי סטיוארט ואליזבת ובין המציאות היומיומית. אני כצופה נצמדתי למציאות היומיומית שלנו ב-2026. דמעתי ממחיר הדמים, שאנחנו משלמים ונשלם בגלל סגידה לאותה כוחנות מונרכית מושחתת, שנושמת על הבמה אוויר מהעבר הרחוק באנגליה ובסקוטלנד, ודמוקרטיה דרוסה ומחוררת, שנושמת מחוץ לבמה בהווה הקיומי כאן ועכשיו בישראל.

העימות בין הזוהר ההיסטורי לבינוניות של המציאות היומיומית בא לידי ביטוי בהפיכת המלכות הגדולות של אנגליה וסקוטלנד לשתי נשים, הממתינות בקוצר רוח בתור המשתרך לרופא. בהמתנה הממושכת יש רמזים רבים למציאות מדממת בלבוש עובדי המרפאה. הבמאי ביקש להראות לקהל באולם התיאטרון כיצד הפנטזיה והמיתוסים חושפים משמעויות נסתרות של המציאות העכשווית. בכל מהלך ההצגה חשתי, כשהדרמות האנושיות מגיעות לשיאן ומסתיימות במוות ובשלל טרגדיות — בסופו של דבר המציאות חזקה מהכול. החיים ממשיכים והכול חוזר למסלול הבינוני והשגרתי.

במהלך ההצגה לא הייתי עם מרי סטיוארט, שהוצאה להורג בשנת 1587 לאחר שהורשעה במעורבות בקשר לרצח אליזבת הראשונה. אני נתקעתי בשנת 1995 עם הרצח של ראש ממשלה בישראל, שרצה בכל מאודו שלום. הרצח של יצחק רבין סחב אותי מהבמה באולם נוגה אל הכאב, שהחיים ממשיכים בישראל שלי והכול חזר למסלול הבינוני והשגרתי. רוחי יצאה ממקום מושבי הנוח באולם, וריחפה בעולמות אחרים בהיסטוריה של כמעט תשעים שנות חיי, כשהמכתבים השבועיים מסבתא ומסבא שלי לא הגיעו מפולין כבר בסוף 1939, כי סבתא וסבא ושבעת אחיה של אמי הובלו למשרפות ולהרג עם עוד 6 מיליון יהודים... והחיים ממשיכים במסלולם הרגיל והשגרתי.

אי אפשר לכתוב על המחזה בלי לומר תודה לשני ענקי הבמה ישראל-סשה דמידוב, המגלם את הסבתא הראשונה ואת המלכה אליזבת, ואת יבגניה דודינה המגלמת את הסבתא השנייה ואת מריה סטיוארט. פגשנו את שני ענקי הבמה בתחילת המחזה במקום מאוד לא צפוי בתור לקופת חולים, ובהדרגה קמה לנו הצגה בתוך הצגה עם הסיפור ההיסטורי על מאבקי כוח אלימים ומדממים, קנאה, הוצאות להורג, מאבק בין שליטים העובר מהעבר אל ההווה. יצאתי מהאולם עם הצעקה של יבגניה דודינה — "העולם הפך אותי לזונה, אני אהפוך אותו לבית זונות". כשאני עומס על כתפיי כמעט תשעים שנות חיים, אני אומר לא לאמירה של יבגניה דודינה, ואני יותר ויותר נחוש להצטרף לנאבקים לכונן עולם, המאמץ את התובנות של ספר קהלת בפרק ט' פסוקים טז-יח — "טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה ... טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב".

בימים אלו אנחנו מתקרבים לפרשת "בראשית", הפותחת את הקריאה בתורה בפרשה, בה מתוארת בריאת העולם. התיאור בפרק א' בספר בראשית מבשר, שהבריאה היא לתכלית שכולה טוב. כל יום מששת ימי הבריאה נאמרה המילה "טוֹב". פעם אחת שהמילה טוב לא נאמרה, למחרת נאמר פעמיים "כִּי טוֹב". הבה נחתור לעולם של פרשת בראשית, ולא לעולם כוחני, שבשם אלוהים מוצאים להורג ורומסים את ערכי קדושת החיים. הבה נאמץ את העולם של ספר בראשית פרק א' ולא את העולם של בלאדי מרי.