זכות הציבור לדעת - מי נותן את הדין

הדבר המקומם ביותר הוא המקרים הרבים שבהם לא ניתן סיוע מספיק לכוחות הקרקע, בשל החשש מפגיעה באוכלוסייה אזרחית, ועקב כך נגרמו אבדות רבות, בהרוגים ובפצועים. חיילי צה"ל נאלצו להתמודד עם מחבלים, ללא שצה"ל השתמש בעדיפות שהייתה לו בחיל-האוויר, בשריון ובארטילריה, כדי לסייע ללוחמיו. מי נותן את הדין כאשר חיילים נשלחים להילחם, אך נמנעת מהם האפשרות לקבל סיוע בכל האמצעים העומדים לרשות צה"ל כדי להגן על חייהם?

הציבור הישראלי השולח את בניו למלחמה זכאי לדעת נתונים אלה ולקבל הסברים על כל מקרה כזה; ואולי כאשר הנתונים יוצגו במלואם, ניתן יהיה להבין טוב יותר מדוע המלחמה מתמשכת כבר שלוש שנים, מדוע המחיר בחיי אדם כה כבד, ומדוע האויבים למיניהם עדיין לא הוכרעו.

לגבי סרט התעמולה המכונה נז"א - ניתן לומר כבר בתחילה כי שם הסרט נועד ליצור את הרושם כאילו צה"ל מתייחס לחיי אדם בציניות ובזלזול, וכאילו חייהם של הפלשתינים אינם אלא "נזק אגבי" שניתן להתעלם ממנו. אלא שהמציאות הפוכה לחלוטין. למעשה, ישנן עדויות למכביר על עצירת ירי ועל מטוסים שחזרו לבסיסם מבלי שהטילו את הפצצות על היעד, וזאת מאחר שזיהו בו אזרחים פלשתינים שעלולים להיפגע.

בהמשך ניתן לומר כי חלק מהבעיה נעוץ בחוסר הסברה של הצד הישראלי. הפלשתינים, החל מהיום הראשון למלחמה, נקבו במספרים כוזבים ודמיוניים של ההרוגים אצלם. והמדהים ביותר הוא שערוצי החדשות בישראל ציטטו את המספרים השקריים האלה, שפרסם 'משרד הבריאות הפלשתיני', כאילו מדובר היה באמת לאמיתה, וכאילו שמדובר היה בגורם אובייקטיבי, ולא בזרוע תעמולתית של חמאס. יתרה מזאת, דובר צה"ל כמעט שלא הדגיש בהודעותיו השונות כי רוב ההרוגים הפלשתינים היו אנשי טרור השייכים לארגוני הטרור שברצועה.

הדבר הכואב ביותר הוא מספרם הגדול של המקרים שבהם צה"ל נמנע מירי ואפשר למחבלים להימלט ולהמשיך בפעולותיהם. הדבר המקומם ביותר הוא המקרים הרבים שבהם לא ניתן סיוע מספיק לכוחות הקרקע, בשל החשש מפגיעה באוכלוסייה אזרחית, ועקב כך נגרמו אבדות רבות, בהרוגים ובפצועים. חיילי צה"ל נאלצו להתמודד עם מחבלים, ללא שצה"ל השתמש בעדיפות שהייתה לו בחיל-האוויר, בשריון ובארטילריה, כדי לסייע ללוחמיו.

הדבר מזכיר אירועים רבים בעבר, שבהם נאלצו חיילי צה"ל להילחם ללא סיוע כנדרש. מדובר במאות פעולות, פשיטות והיתקלויות שבהן שוועו הלוחמים לסיוע, אך זה לא אושר ולא ניתן להם, והחיילים נאלצו להילחם במחיר דמים כבד. כך למשל, ידוע האירוע הקשה שהיה במבצע 'חומת מגן' במחנה הפליטים בג'נין. החיילים נקלעו למצב קשה שבו נורתה עליהם אש צולבת ממחבלים שהסתתרו בבתים מאוכלסים. החיילים שוועו לעזרה, אך שר הביטחון דאז, בנימין בן-אליעזר, סירב לתת סיוע במטוסים. בסיומו של הקרב הקשה הזה נמנו עשרות הרוגים מקרב חיילי צה"ל.

השאלה המתבקשת היא - מי נותן את הדין כאשר חיילים נשלחים להילחם, אך נמנעת מהם האפשרות לקבל סיוע בכל האמצעים העומדים לרשות צה"ל כדי להגן על חייהם? מזעזע לחשוב כי במקרים אלה ובדומים להם לא נפתחה כל חקירה והאשמים בדרג הצבאי או המדיני לא נחקרו או הועמדו לדין. מקומם עוד יותר להיווכח כי לעומת זאת, בהנחיית הפרקליטות הצבאית, נוהג הצבא לפתוח בחקירה כל אימת שאזרח פלשתיני נהרג מידי צה"ל! האם ייתכן שמערכת שלמה יודעת לחקור לעומק את נסיבות מותו של אזרח פלשתיני, אך אינה בוחנת באותה נחישות את נסיבות מותם של חיילי צה"ל?

נראה כי דבר לא השתנה במהלך השנים וחיי אזרחים פלשתינים עדיין עדיפים על חייהם של חיילי צה"ל. מדהים לראות כי אזרחי ישראל השולחים את בניהם למלחמה מקבלים בצייתנות את ההסדר הזה ואינם מפגינים בהמוניהם נגד מדיניות פסולה ומפלה זו. הציבור הישראלי זכאי לדעת את מספר האירועים והמקרים שבהם לא ניתן סיוע לכוחות הקרקע, עקב הרצון המופרז לשמור על חיי האזרחים הפלשתינים מארחי מחבלי החמאס בבתיהם ובמנהרות החפורות שמתחת לבתיהם.

כמה פעמים נמנע צה"ל מלתקוף יעד מחשש לפגיעה באזרחים? כמה פעמים נמנע סיוע אווירי לכוחות הקרקע? כמה חיילים נהרגו או נפצעו במקרים שבהם נמנע הסיוע? ומי קיבל את ההחלטות הללו? אלה אינן שאלות שוליות. אלה שאלות הנוגעות ישירות לחייהם של חיילי צה"ל ולמחיר שהחברה הישראלית משלמת במלחמה. הציבור הישראלי השולח את בניו למלחמה זכאי לדעת נתונים אלה ולקבל הסברים על כל מקרה כזה; ואולי כאשר הנתונים יוצגו במלואם, ניתן יהיה להבין טוב יותר מדוע המלחמה מתמשכת כבר שלוש שנים, מדוע המחיר בחיי אדם כה כבד, ומדוע האויבים למיניהם עדיין לא הוכרעו.