להתמודד עם הסערות ולרקוד עם הגשם

בוקר סתמי, לא מועד ולא חג, החמה מכה ללא רחם, קרני השמש לוהטות. בתיבת הדואר נכנסה הודעה. השולח, דמות מעולם הספרות - הסתקרנתי. הוא כתב שורות אחדות בשליחות אם שכולה, אשר שמעה כי באחד מהספרים שכתבתי מאז טבח שבת שמחת תורה כתבתי גם על בנה, גיבור ישראל. אימצתי את מצחי, ניסיתי לזכור. שם החלל היה מוכר, אך ברור היה לי שלא כתבתי אודותיו.

השבתי בצער לאיש הספרות, והוא ביקש את אישורי להעביר לאם השכולה את מספר הטלפון שלי. נעניתי בחפץ לב. עצרתי את פעילותי והתחלתי לקרוא במרשתת על החייל עליו לא כתבתי. קראו לו ים פריד - גיבור יפה תואר, מנהיג, מוביל, אוהב ונאהב. כשכותבים "מלח הארץ" וכשאומרים "מטובי בנינו", מתכוונים אל ים. צללתי בסיפורו, וככל שהעמקתי הרגשתי שאני מכיר את הצעיר בעל העיניים היפות, הלב העצום והחיוך הכובש.

קוראים לה קרן, אימא של ים. נדמה שכשהבטתי בתמונה שבחרה להציב בסטטוס שלה ראיתי לביאה מחבקת אריה, ממש. הבנתי מיד מהו המעיין ממנו שאב ים את איכויותיו, סגולותיו, את היותו דמות מופת - כל כך עול לימים וכל כך מותיר חותם. שליתי פנינים ממה שכתב, ממה שכתבו עליו, ומפנינה אחת עוצמתית: משפט שגילם בתוכו את ים הצעיר, את ים של הנתינה, את ים של אהבת האדם, את ים של עדינו העצני - הדמות התנ"כית היודעת מתי להתעדן כתולעת ומתי להיות חזקה כעץ:

"החיים הם לא לחכות שהסערה תחלוף, אלא ללמוד לרקוד בגשם." קראתי שוב ושוב. ראיתי לנגד עיניי את ים רציני ושובב, יסודי וקליל, מנהיג ומוביל, תורם ומעניק, אוסף אליו כל רגע, כל מאית שנייה של החיים, מחבק אותם, מנצל אותם עד תומם, חי חיים מלאים. "החיים הם לא לחכות שהסערה תחלוף, אלא ללמוד לרקוד בגשם." החיים מזמנים לנו רגעי חסד ואושר, רגעי תוגה ונהי, רגעי עוז והדר, רגעי כיליון ודממה, רגעי עוצמה ושמחה, רגעי חידלון ורפיון; וכל רגע מרגעי החיים - מלמד אותנו ים - הוא רגע שיש לגמוע עד תומו, רגע של נצח על זמן שאול. רגע.

ים לא חיכה שהסערה תחלוף, הוא ניהל אותה, התמודד איתה, הנהיג אותה. וכשהסערה התעקשה להישאר ולהתעצם, לא נכנע - למד להלך בין הטיפות, לרקוד בגשם, בין שלוליות, בין מהמורות, בין ברק לרעם, בין ברד לשלג. תמיד ידע: אחרי הסערות, אחרי התוהו ובוהו, תגיע הקשת על שלל צבעיה ותלחש לים: "החיים הם לא לחכות שהסערה תחלוף, אלא ללמוד לרקוד בגשם." בסתם יום של חול הכרתי אחד מאריות האומה, ים פריד: חולם ולוחם, שואף ומגשים, עלם חמודות אשר הותיר אחריו שובל עצום של זיכרון וגעגוע, עולם מלא, עולם יפה; והותירנו בעולם חסר - חסר את ים, שידע להתמודד עם סערות החיים ולרקוד עם הגשם.