מדינה פלשתינית: חזון מערבי מתנגש במציאות מזרח תיכונית

המלך חוסיין הכיר בפגיעות ארצו, ובאפשרות של הישנות "ספטמבר השחור", עקב "פצצת הזמן" של הרוב הפלשתיני המשתף פעולה בשיטתיות עם טרור "האחים המוסלמים", במקביל לפיצול השבטי, התרבותי והרעיוני של המגזר הבדואי. לכן, המלך הזהיר מעצבי מדיניות מערביים וישראלים שמדינה פלשתינית מערבית לנהר הירדן תדון לכליה את המשטר ההאשמי הפרו-מערבי מזרחית לנהר.

מדינה פלשתינית תשלול מירדן את היתרונות ההגנתיים של שליטת ישראל ברכסי יו"ש, שסייעה בסיכול מתקפת הטרור הפלשתינית בספטמבר 1970, שהתרחשה במקביל לפלישה הצבאית הסורית לירדן. מתקפת "ספטמבר השחור" נוכחית עלולה להפוך לצונאמי עקב נוכחות 1-2 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן (חלקם טרוריסטים וסוחרי סמים), פעילות טרור אירנית בירדן ובעירק השכנה, ונוכחות פעילה בירדן של "האחים המוסלמים" (המחויבים להפלת כל משטר מוסלמי-לאומי) ושלוחתם, חמאס, השואבים השראה מאוקטובר 2023 ומהפייסנות המערבית כלפי חמאס בפרט והטרור האיסלאמי בכלל.

התמכרות הממסד המערבי לרעיון המדינה הפלשתינית נובעת, בין היתר, מהענקת משקל משמעותי למלל פלשתיני מתון המיועד לציבורי יעד בישראל ובמערב. בניגוד לממסד המערבי, הממסד הערבי מתמקד במעש האלים הפלשתיני בזירה הבין-ערבית, הגורם לאדישות עד דחייה ערבית כלפי רעיון המדינה הפלשתינית. מדינות ערב לא הפעילו ואינן מפעילות שריר צבאי, פיננסי או מדיני משמעותי לקידום רעיון המדינה הפלשתינית. אף מלחמה ערבית נגד ישראל לא פרצה עקב או למען הסוגיה הפלשתינית, והערבים מעולם לא התערבו צבאית במהלך מלחמות ישראל-פלשתין. לכן, בנובמבר 2023 דחה כינוס משותף של "הליגה הערבית" ו"ארגון המדינות המוסלמיות" הצעת החלטה של אירן, אלג'יריה והרש"פ לנתק כל קשר דיפלומטי, כלכלי, ביטחוני ותיירותי עם ישראל.

בעוד המלל הערבי תומך באופן גורף ברעיון המדינה הפלשתינית, המעש הערבי נמנע באופן שיטתי מתמיכה בהקמת מדינה פלשתינית, ולעיתים אף מתנגד לה. משטרים ערביים אינם מקריבים אינטרסים שלהם על מזבח המדינה הפלשתינית, שבה הם רואים איום על יציבותם וקיומם. בניגוד לממסד המערבי, הם מודעים ל-55 שנות התנהלות פלשתינית בין-ערבית מתסיסה, אלימה ובוגדנית נגד מדינות ערביות מארחות במצרים (שנות ה-50), סוריה (שנות ה-60), ירדן (1970), לבנון (1970-1982) וכווית (1990).

התנהלות שיטתית זו הפכה את הפלשתינים לאב-טיפוס בין-ערבי של חתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות טובה. הערבים מודעים גם לשיתוף הפעולה של הפלשתינים עם ארגוני טרור באסיה, באפריקה, באירופה ובאמריקה הלטינית, וכן לקשריהם ההדוקים עם משטרים קיצוניים כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי (כולל קשרים מבצעיים עם הק.ג.ב. הסובייטי והשטאזי המזרח-גרמני), אייתוללה חומייני, קוריאה הצפונית, קובה, ונצואלה, סין ורוסיה.

תפיסת העולם המערבית טוענת שטרור (כולל הטרור הפלשתיני) הוא מונחה ייאוש, ולכן יש להתמודד מולו בדיפלומטיה ובפיננסים - ולא צבאית - ולהדגיש מחוות של רצון טוב. בניגוד לממסד המערבי, מציאות המזה"ת מבהירה - לפחות מהמאה השביעית - שטרור הוא מונחה אידאולוגיה פנאטית. לדוגמה, אמנות פתח ואש"ף מ-1959 ו-1964 (לפני מלחמת 1967!) המחייבות עקירה מוחלטת של "הישות הציונית הבלתי חוקית" - ולא צמצום שטח או דו-קיום בשלום עימה.

תפיסת העולם המערבית מתוסכלת ממציאות מזרח תיכונית בת 1,400 שנים אלימה, מדממת ונטולת פתרונות מיידיים וקלים, ולכן מחפשת מפלט ותקווה בספקולציות על מזרח תיכון חדש, הכולל מדינה פלשתינית מתוקנת השואפת לדו-קיום בשלום. לעומת זאת, הממסד הערבי מתמקד במציאות מתועדת של המזה"ת, כולל התנהלות פלשתינית אלימה המתועדת למשעי. הם משוכנעים שהערכות על אופי המדינה הפלשתינית והשפעתה האזורית חייבות להיות מבוססות על עובדות ולא על ספקולציות.

הטרור הפלשתיני הגועש - אש"ף וחמאס - בעקבות הסכמי אוסלו וההינתקות חושף את תפיסת העולם המערבית בערוותה, כפי שאירע למצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית לאחר שהעניקו לפלשתינים דריסת רגל מהותית שהביאה - כצפוי - לתקיעת סכין פלשתינית בגב המדינות המארחות. לפיכך, ירדן ומצרים עשו כל שביכולתן למנוע הקמת מדינה פלשתינית בשנים 1949-1967, כאשר שלטו באופן מלא ביו"ש ועזה. יתר על כן, ב-1948 הקימה הליגה הערבית את "ממשלת כל פלשתין", הורידה אותה לדרגת "מחלקה פלשתינית" בשנים 1950-1952, וביטלה אותה ב-1955.

ב-1970 הבהירו ראש ממשלת ירדן וספי אל-טל ומפקד הכוחות המזוינים חאבס אל-מג'אלי שאידאולוגיה פלשתינית מנוגדת באופן בסיסי לריבונות ירדנית. ב-1974 הזהיר המלך חוסיין מקבלי מדיניות מערביים שמדינה פלשתינית בגדה המערבית תנצל את המציאות הדמוגרפית של ירדן (למשל, רוב פלשתיני) ותהווה איום קיומי ממשי וברור על המשטר ההאשמי. ב-1993 אמר המלך לראש המוסד הישראלי שהסכם אוסלו עלול להוביל למדינה פלשתינית ממערב לנהר הירדן, שמשמעותה גזר דין מוות למשטר ההאשמי ממזרח לנהר הירדן. אזהרה זו הועברה על-ידי הרמטכ"ל הירדני וראש המודיעין הצבאי למקביליהם הישראלים במהלך החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן באוקטובר 1994.

הפלת המשטר ההאשמי תהפוך את ירדן לזירה נוספת של טרור איסלאמי, כולל האחים המוסלמים, ארגוני טרור פלשתינים, שלוחות של משטר האייתוללות, דאעש וכדומה. השפעת הטרור המתעצם לא תוגבל לירדן וישראל, אלא תגלוש דרומה ותאיים על קיום משטרים ערביים פרו-מערביים במצרים (דרך חצי האי סיני המהווה זירת טרור), ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין וכווית. המהפך והצונאמי האסטרטגי יחריפו את אי-היציבות במזה"ת, שהוא המוקד המוביל של טרור סוני ושיעי אנטי-מערבי (השוקד על מהדורות נוספות של 11 בספטמבר), מיקום 48% מעתודות הנפט בעולם, וצומת קריטי של נתיבי ים מסחריים בין המזרח הרחוק לאירופה המערבית.

הפלת המשטר ההאשמי תקדם שאיפה אסטרטגית מרכזית של משטר האייתוללות להקים מעבר יבשתי רציף לישראל ולים התיכון (דרך עזה), תוך השלמת חגורת אש סביב ערב הסעודית. מדינה פלשתינית תקדם שיתוף פעולה עם סין ורוסיה, כולל תחנות מודיעין, מימון וגישה לנמל משודרג ברצועת עזה ולמים הטריטוריאליים הפלשתינים, ותחזק את מעמדן במערב הים התיכון והשפעתן במזרח התיכון על חשבון ארה"ב.

מקבלי מדיניות מערביים, המייחסים חשיבות רבה למלל הפלשתיני המתון ולכן מפריחים ספקולציות על מדינה פלשתינית מתוקנת - שתתכחש לאידאולוגיה פנאטית, תתנער מהתנהלות אלימה ותאמץ דו-קיום בשלום - יפיקו תועלת מהאזהרה הטקסנית: "אל תנשק תרנגולת לפני שיהיו לה שפתיים!"