המשפט העליון בשירות בן-גביר

שופטי בית המשפט העליון של מדינת ישראל הפכו למריונטות בידיו של איתמר בן-גביר - איש מסוכן, מתוחכם, מתוכנן וחכם, שבדרכו רקדו לפי חלילו הגזעני גם מפלגות האופוזיציה, ועדת הבחירות והתקשורת.

היה מזעזע ומחריד לראות שופטות עליון נוזפות באבו שחאדה והוא עומד נזוף לפניהן כמו תלמיד שהזמינו אותו לחדר המורים; פלא שלא ביקשו שיביא את ההורים. "שורש אחד לא שמעתי ממך, האם אתה מתחרט", אמרה דפנה ברק-ארז. "מתחרט" זה לא שורש, והיה חסר רק שתגיד באותה נימת חמיצות פולנית שיש לה עיניים בגב. אבל למרות שאבו שחאדה ענה: "כמובן שאני מתחרט!" - היא כבר לא הקשיבה. זה לא היה דיאלוג אלא מונולוג שהוא חלק מהצגה, מפני שלא בשביל לשמוע שהוא מתחרט הביאו אותו לשם; מה שהוא ענה בכלל לא עניין אותה, אלא בשביל להעמיד אותו בפינה. מפני שלא דין צדק היה שם אלא משפט ראווה. צעד אחר צעד אנחנו הולכים בעקבות משטרים אפלים, ואפילו לא ממציאים כלום.

על זה שפוליטיקאים יהודים אומרים על בסיס קבוע דברים לא פחות קשים, על הדין הנפרד ליהודים וערבים, על הצדק שאיננו כבר מזמן בבית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק - חבל לבזבז מילים.

מה שצריך לדבר עליו הוא הקו הישיר שעובר בין שופטות עליון שמתעללות מילולית באדם רק כי הוא ערבי, לבין חיילים רעולי פנים שמתעללות פיזית באדם רק כי הוא ערבי; שבחיים לא היו בועטים ביהודי אם היו מבצעים עליו חיפוש כמו בסרטון הזוועות מאתמול. אבל זה לא יקרה, כי על יהודים אף חייל לא יבצע חיפוש, למרות שיש ביניהם פעילי טרור, מחבלים ונושאי נשק ואמל"ח. אותם איש לא יכה; להפך: חיילי צה"ל בשירות ה'כה-משמעותי, ערכי וציוני' יישלחו להגן עליהם ולאפשר להם לבצע את פשעיהם.

הצבא ניצב לצד פעילי טרור יהודים הפוגעים בחפים מפשע בדיוק כפי שבית המשפט העליון ניצב אתמול לצד איתמר בן-גביר - מורשע בעצמו בטרור - שברוח המפקד שלו נפגעים עצירים ואסירים בבתי הכלא הביטחוניים. התהליך נמשך כבר שנים, אבל ההיפוך המושלם שלו חל בשבוע שעבר. חבל שאבו שחאדה הוציא להם את הערמונים מהאש וקיבל את עצת נשיא העליון לפרוש, כאילו זה מה שימנע מהם לפסוק באופן גזעני בעתיד. בסך-הכל התרחש אתמול עוד שלב ב"כמו שהגענו לסמל נגיע גם לרבין", ועוד צעד בדרכו לכיסא ראש הממשלה הושלם.

הגיע הזמן להתעורר, מפני שכשבאו לקחת את סמי אבו שחאדה לא הרמתי את קולי כי לא הייתי ערבי. אז השלב הבא יהיה דין אחר בפני העליון לשמאלני ולימני, שהבסיס לקיומו הונח אתמול. נשיא העליון אמר בדיון שדבריו של אבו שחאדה במאמר "מעוררים שאט נפש". על שאט נפש, כבודו, לא פוסלים מועמד מלהתמודד לכנסת, וגם לא מציעים לו, עם ראש של סוס במיטה, להסיר את מועמדותו בעצמו. כמה חבל שאבו שחאדה הסכים, מפני שבניגוד לדבריו של עמית שפסיקה תהווה תקדים - מה שיהווה כאן תקדים זו הפרישה. כמו העובדים הערבים בקארפור, ככה ייעלמו חברי הכנסת הערבים: בלי שנרגיש בכלל. מעניין אם גם במקומם יבואו תאילנדים.