הצבעה למחל לא בהכרח תחזק את גוש נתניהו

אחת הסיסמאות הקבועות בכל מערכת בחירות בימין היא הצורך ב"ליכוד גדול". ההיגיון פשוט לכאורה: ככל שמפלגתו של בנימין נתניהו גדולה יותר, כך גדלים סיכוייו להרכיב ממשלה וכך מתחזק כוחו לעמוד בראש הקואליציה הבאה.

אלא שבשיטת הבחירות הישראלית זהו רק חצי מהסיפור. נתניהו אינו נדרש להגיע למספר מסוים של מושבים לליכוד. הוא נדרש להגיע ל-61 חברי כנסת שיהיו מוכנים להמליץ עליו, להיכנס לממשלתו ולהחזיק אותה לאורך זמן. לכן השאלה החשובה באמת אינה כמה פתקי מחל יוכנסו לקלפיות, אלא כמה מושבים יהיו לכל המפלגות שמהן יכול נתניהו להרכיב קואליציה.

מכאן נולד פרדוקס פוליטי פשוט: הליכוד יכול להיות קטן יותר ונתניהו עדיין יכול להיות חזק יותר.

מושב שעובר בתוך הגוש אינו בהכרח אובד

אם מצביע עובר מהליכוד למפלגת ימין אחרת שגם היא עוברת את אחוז החסימה, הקול אינו יוצא מהמחנה שממנו מבקש נתניהו להרכיב ממשלה. הוא משנה כתובת בתוך אותו מרחב פוליטי. משל לנדנדה שבה המשקל שלך מטה את הכף, מבלי קשר לשאלה האם אתה יושב על הנדנדה או על העמוד שעליו היא יושבת.

המשמעות נעשית חשובה במיוחד כאשר מפלגה נמצאת בקרבת אחוז החסימה. כמה רבבות קולות יכולים להכריע אם היא מקבלת ארבעה או חמישה מושבים - או אפס. במקרה הראשון אותם קולות עשויים להוסיף לגוש שותפה קואליציונית שלמה. במקרה השני הם אינם משתתפים כלל בחלוקת המושבים.

לכן גודלו של הליכוד לבדו עלול להטעות. ליכוד של 25 מושבים עם שתי מפלגות ימין שנמחקו יכול להותיר את נתניהו במצב גרוע יותר מליכוד של 20 או 21 מושבים כשלצידו שלוש מפלגות ימין שעברו בבטחה את אחוז החסימה.

השאלה איננה רק 61 - אלא מי מרכיב אותם

למבנה הזה יש משמעות נוספת. קואליציה אינה רק חיבור חשבוני של מושבים. כל שותפה מביאה איתה כוח פוליטי, יכולת להציב תנאים והשפעה על כיוון הממשלה.

כאשר הליכוד גדול מאוד ומפלגות הימין שמימינו קטנות, לראש הממשלה יש מרחב תמרון רחב יותר. הוא יכול לנסות לצרף מפלגות אחרות, לשנות את הרכב הקואליציה ולהחליש את כוח המיקוח של שותפיו הקטנים.

לעומת זאת, כאשר עוצמה יהודית, הציונות הדתית או מפלגת ימין נוספת מחזיקות כל אחת בסיעה משמעותית - לא קטנה אלא בינונית - הן אינן רק נספחות לליכוד. הן הופכות למרכיב שקשה יותר לעקוף בדרך להקמת ממשלה. במצב כזה כל ניסיון להזיז את מרכז הכובד המדיני או הביטחוני של הממשלה למרכז-שמאלה מחייב את נתניהו להביא בחשבון את האפשרות שאחת משותפותיו מימין תסרב.

זה אינו מבטיח מדיניות מסוימת, אך הוא משנה את מאזן הכוחות בתוך הממשלה.

החרדים אינם תחליף למפלגות הימין

ש"ס ויהדות התורה הן זה שנים חלק מרכזי מהברית הפוליטית של נתניהו. זו אחת השותפויות היציבות ביותר שהיו לו, ואין כיום בסיס להניח שנתניהו יוותר עליה בקלות.

אולם גם הליכוד והחרדים לבדם אינם מספיקים. אם מפלגות הימין שמימין לליכוד ייחלשו מאוד, נתניהו עלול למצוא את עצמו לאחר הבחירות כשהוא זקוק לשותפה נוספת שאינה חלק טבעי מן הגוש. במקרה כזה גדי איזנקוט או גורם אחר מן המרכז עשויים להפוך לרלוונטיים הרבה יותר למלאכת הרכבת הממשלה.

דווקא משום כך השאלה אם מפלגות הימין שומרות על כוח עצמאי אינה שולית. היא קובעת כמה חלופות פוליטיות עומדות בפני נתניהו ביום שאחרי הבחירות. נתניהו אינו ממהר להחליף חליפות, אבל כאשר הדבר משרת אותו - הוא עושה זאת בלי למצמץ.

אבל כאן מסתתר הסיכון הגדול

כל הטיעון הזה נשען על תנאי אחד שאין לעקוף: מפלגות הימין הנוספות חייבות לעבור את אחוז החסימה.

וזו אינה ודאות. בסקרים האחרונים ניתן לראות תנודות משמעותיות. עמך ישראל, למשל, קיבלה ארבעה מושבים בכמה מדידות, אך בסקר כאן חדשות האחרון ירדה ל-2.6% ונשארה מחוץ לכנסת. במצב כזה כל קול שהועבר אליה ממפלגה אחרת בגוש אינו מחזק את הגוש אלא עלול לפגוע בו.

לכן פיצול קולות בימין אינו בהכרח אסטרטגיה מועילה. אם שלוש מפלגות מימין לליכוד עוברות - פיזור הקולות עשוי לייצר גוש שבו לנתניהו יותר שותפים טבעיים ויותר מושבים שניתן לחבר לקואליציה. אם אחת מהן נופלת - אותו פיזור עלול להפוך לשרפת קולות.

זו גם הסיבה שסקרים פנימיים של הליכוד טוענים כי יש מקום לשלוש מפלגות מימין לליכוד, אך לא לארבע, הם בעלי משמעות רק אם הנתונים עצמם נחשפים וניתנים לבדיקה. ללא המספרים, השיטה ומועד עריכת הסקר מדובר בטענה פוליטית ולא בנתון שאפשר לבסס עליו מסקנה מוצקה - ולכן בריצה של עמך ישראל, שנועדה לתת מענה למאוכזבי הקואליציה, יש גם סיכון אבל גם סיכוי.

יש גם מחיר לליכוד גדול מדי

קיים גם ממד נוסף שאינו מתמטי. מפלגה גדולה מאוד מרכזת בתוכה יותר מאבקי כוח, יותר מועמדים לתפקידי שר ויותר תלות במנגנון המפלגתי ובבחירות המקדימות. אין פירוש הדבר ששר ממפלגה קטנה בהכרח יעיל או עצמאי יותר (למרות שלרוב המציאות מוכיחה כך), אך פיזור מוקדי הכוח בין כמה מפלגות עשוי לצמצם את השליטה של מנגנון מפלגתי יחיד בממשלה.

מן הצד השני, קואליציה מרובת מפלגות עלולה לייצר בדיוק את הבעיה ההפוכה: ריבוי דרישות, ריבוי תפקידים, מאבקי סמכויות ואיומים קבועים בפירוק הממשלה.

לכן גם כאן אין נוסחת קסם. אך מי שבוחן את עוצמתו הפוליטית של נתניהו דרך מספר המושבים של הליכוד בלבד מחמיץ את עיקר התמונה.

נתניהו אינו צריך מחל ענק - הוא צריך גוש

בסופו של דבר הכנסת אינה מעניקה פרס למפלגה הגדולה ביותר. ראש הממשלה יהיה מי שיוכל להעמיד מאחוריו רוב.

משמעות הדבר פשוטה: מושב נוסף לליכוד אינו בהכרח מושב נוסף לנתניהו, ומושב פחות לליכוד אינו בהכרח אובדן לנתניהו. מה שקובע הוא אם הקול נשאר בגוש, אם המפלגה שקיבלה אותו עוברת את אחוז החסימה, ואם היא אכן תהיה מוכנה להצטרף לממשלה בראשותו.

מבחינה זו, המאבק האמיתי בתוך הימין אינו רק על השאלה מי תהיה המפלגה הגדולה ביותר. הוא על הדרך שבה יחולקו הקולות כך שמספר קטן ככל האפשר מהם יישאר מחוץ לכנסת - ועל הרכב הגוש שיעמוד בפני נתניהו ביום שבו יצטרך לחבר 61 אצבעות.