ה"שוויון" המפלה על-פי השמאל הישראלי

מועמד רשימת 'ישר!', מר איזנקוט הצהיר לאחרונה כי יש לו שלושה עקרונות: "(א) לא אשב בממשלה עם מפלגה שלא תקבל את ישראל כיהודית, דמוקרטית, ליברלית, (ב) שלא תקבל את ערכי מגילת העצמאות, (ג) את חובת השירות הצבאי-לאומי אזרחי, בדגש על צבאי". מה שבולט בהצהרה זו הוא דווקא מה שחסר בה. איזנקוט מדבר על מגילת העצמאות ואינו מדבר על חוקי הכנסת.

הדבר מעורר שאלה עקרונית: כיצד ניתן להציב את מגילת העצמאות כבסיס לרשימה המיועדת לכהן בבית המחוקקים, תוך התעלמות מן החוקים שנחקקו על-ידי אותו בית מחוקקים? איזנקוט מתעלם מהחוק הישראלי, כאילו אין לו כל חשיבות ומחליף אותו במגילת העצמאות, שהיא הצהרה כללית ואינה חוק. שאלה זו מקבלת משנה חשיבות כאשר מדובר במונחים כלליים כמו "דמוקרטית", ו"ליברלית". אלה אינם מונחים בעלי משמעות אחת ויחידה, וניתן לפרש אותם בדרכים שונות, בהתאם להשקפה המשפטית והפוליטית של המפרש.

ביטול של 'שלטון החוק'

מגילת העצמאות היא מסמך היסטורי מכונן בעל חשיבות הצהרתית, אך אינה קובץ חוקים. היא אינה מחליפה את החקיקה של הכנסת, ובדרך-כלל הוראותיה ועקרונותיה ניתנים לפרשנויות שונות. לעומת זאת, חוקי הכנסת הם הנורמות המשפטיות המחייבות את רשויות המדינה ואת אזרחיה. דבריו של מר איזנקוט הם התעלמות ברורה מחוקי הכנסת ומהרשות המחוקקת בכללה, במקום זאת הוא בוחר במגילת העצמאות שהיא מסמך הצהרתי הנתון לפרשנות; מבחינתו של איזנקוט הפרשנות המתאימה היא הפרשנות של השמאל.

בעוד שבעבר הכריז השמאל ברמה על 'שלטון החוק' מפתיע לראות כי עכשיו החוק הישראלי הוסר מסדר היום לטובת השאיפות הפוליטיות והפרשנות החד-צדדית של השמאל הישראלי.
לפיכך, אם עקרונות מגילת העצמאות מוצגים כבסיס ערכי מרכזי, ראוי לבחון את אחד העקרונות המפורשים בה - עקרון השוויון - לא רק ברמה ההצהרתית אלא גם באופן שבו הוא מיושם בפועל. במגילת העצמאות אין מופיע המונח 'מדינה דמוקרטית' או 'מדינה ליברלית', אך מופיע בה המונח 'שוויון'. חשוב, אם-כן, לבדוק כיצד מפרש השמאל הישראלי את המונח 'שוויון', המופיע במגילת העצמאות, וכיצד הוא מבטא אותו כיום בתחומים הנתונים לשליטתו.

אי-שוויון בוועדה לבחירת שופטים

כדי למנות שופט לבית המשפט העליון נדרש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה למינוי שופטים, אולם, בשל הרכב הוועדה הקיים כיום אין כל סיכוי לימין הישראלי למנות שופט לבית המשפט העליון. הוועדה מורכבת כיום משני נציגי ממשלה, משלושה נציגי בית המשפט העליון, משני נציגי לשכת עורכי הדין, שהוא כיום גוף המייצג גישה פוליטית שמאלית, ומשני נציגי הכנסת, אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. נמצא כי 6 חברים בוועדה מחזיקים בעמדות שמאל, בשעה שרק שלושה חברים בוועדה הם בעלי עמדה ימנית. מסקנה: לשמאל יש בוועדה יתרון של 6 לעומת 3 - היכן כאן השוויון? שוויון מחייב ייצוג פוליטי שווה בוועדה למינוי שופטים.

וזהו עוד המצב ה"טוב" מבחינת הימין; שהרי אם השמאל יהיה בשלטון, שני נציגי הממשלה יהיו אף הם מטעם השמאל, ואז יעמוד היחס על 8 חברים בעלי עמדות שמאליות מול חבר אחד בלבד המזוהה עם הימין!! את העיוות הזה רצתה הרפורמה המשפטית לתקן, אך השמאל הישראלי הזדעק כקוזק נגזל, התנגד לשוויון ויצא בהפגנות סוערות ואלימות, השבית את המשק וגרם לחוסר תפקוד של המטה המבצעי של חיל-האוויר ב-7 באוקטובר. בהערת אגב, יש לציין כי שלושת נציגי בית המשפט העליון נוקטים מזה שנים רבות בעמדה אחת המתואמת ביניהם, דבר שהוא בניגוד לרוח החוק ולכוונת המחוקק.