תקשורת בשירות נתניהו: כך השקרים פוגעים באמון הציבור

"מי שצורך את הגבבה הזו - כנראה שמגיע לו". כך כתבתי לפני חודש, מיד כשסיימתי לקרוא את ה"תחקיר" של שלומי אלדר. ואני חוזר לזה לא בשביל לטפוח לעצמי על השכם, להראות כמה הייתי חכם, או בשביל לומר "אמרתי לכם" (אם כי כל אחד מאלה די היה בו, כמובן, כדי להצדיק את הציוץ הזה). אני חוזר לזה בשביל להדגיש עד כמה תקשורת המיינסטרים הישראלית הפכה להיות פח זבל שמשווק כל דבר פיגולים - ובלבד שהוא פוגע בנתניהו.

כי למרות שבאמת לא נדרשה שום תבונה יתרה בשביל לקלוט שה"תחקיר" הזה איננו אלא ערימת מניפולציות ושקרים שארוזה באופן רשלני בסיפור מסגרת מטומטם בצורה יוצאת דופן - במשך שבועות פימפמו כל אמצעי התקשורת, בגיבוי פרשנים ופרופסורים ושאר קובעי דעה וטעם, בהתלהבות רבה את קמפיין ה"נתניהו הוזהר!" האווילי, ועוד הוסיפו לו שיפורים ושיפוצים: גם המצרים הזהירו; והוא נסע לאמירויות בשביל לבקש מהם שיכחישו; והנה, גם ב"ניו-יורק טיימס" פרסמו! (את אותן המניפולציות שרונן ברגמן מיחזר מ-ynet, כהרגלו הטוב).

ועוד דבר צריך שיהיה ברור: בסופו של חשבון, כל אלה שלוקחים חלק בקמפיין השקרים הזה - שלא התחיל אתמול, אלא כבר לפני שנים ארוכות, ומדובר בעשרות או מאות של "עיתונאים" - משרתים את נתניהו. כי גם ביקורת חשובה ואמיתית כבר נתקלת באותה תגובה של פיהוק, חוסר אמון ודפדוף הלאה. כי כאשר הציבור הישראלי מבין שפעם אחר פעם אחר פעם אלה שמכנים את עצמם "עיתונאים" לא מתביישים לשקר, שוב ושוב ושוב, בשם שנאתם לנתניהו - כבר לא מאמינים לאף מילה שלהם, ובצדק גמור.