מדוע אני נרתע מלקרוא את סקירותיו של רונן ברגמן

רונן ברגמן כתב בשבוע שעבר ב-ynet קדימון לפרסום במוסף סוף השבוע של ידיעות אחרונות. ברגמן תיאר את הכתוב כ"כתבה שנייה העוסקת במהלכים, בהפעולות ובהערכות שננקטו ולא ננקטו ידי מערכת הביטחון, קהילת המודיעין, הצבא והדרג הפוליטי לאורך העשור האחרון לפני תקיפת חמאס ב-7 באוקטובר". ברגמן הזכיר את "הכתבה הראשונה, שפורסמה בסוף השבוע שעבר" וצירף קישור לאותה כתבה מ-19.9.2026, אשר עסקה כהגדרתו "בצה"ל ובקהילת המודיעין".

התפתיתי להציץ, לחצתי על הקישור, עיינתי קלות, והחלטתי שלא להתעמק אלא להביט על הכתוב ממעוף הציפור בלבד: בסקירה שברגמן מכנה אותה סקירה על צה"ל וקהילת המודיעין בעשור שקדם ל-7/10: לא מופיעה המילה "רמטכ"ל", לא מופיעה המילה "איזנקוט" שכיהן בעשור הנזכר לעיל, לא מופיעה המילה "כוכבי" שכיהן בעשור הנזכר לעיל, ולא מופיעה גם המילה "הלוי" שכיהן בעשור הנזכר לעיל וב-7/10 עצמו. המילים "רונן בר", "ראש השב"כ" ו"ארגמן" מופיעות כולן יחד כ-10 פעמים - כולן בציון טוב. נתניהו מוזכר 70 (שבעים) פעם, ומבדיקה אקראית הוא אינו מוזכר לטובה.

צה"ל והרמטכ"ל הלוי מודים בפירוש כי התנהלותם הייתה לקויה; ראש השב"כ רונן בר ותחקירי השב"כ מעידים על התנהלות לקויה - אך כל זה אינו מקבל ביטוי בסקירתו הארוכה של ברגמן על צה"ל וקהילת המודיעין בעשור שקדם ל-7/10. ברגמן דווקא מנצל את צה"ל וקהילת המודיעין בעשור שקדם ל-7/10 על-מנת לבוא חשבון עם נתניהו.

אינני אוהב עיתונות כזו, ממש כפי שאינני אוהב עיתונות המוקרנת למסכים שלנו גם מבעד לערוץ 14 - עיתונות המוכוונת לטעמי על-ידי נרטיב, עיתונות המוכתבת לדעתי על-ידי קונספציה.

האם נתניהו חף מאחריות? חלילה. הוא אבי אבות האחראים לכל המחדלים במשמרת שלו ולכל ההישגים במשמרת שלו, אך אין כל קשר בין האחריות של נתניהו לבין חובת העיתונות לבצע עבודה מאוזנת ורצינית. סקירה של עיתונאי ותיק על צה"ל וקהילת המודיעין בעשור שקדם ל-7/10, אשר אינה מזכירה את הרמטכ"לים כלל, מזכירה מעט את ראשי השב"כ לטובה, ובאה חשבון אך ורק עם נתניהו בשל היותו אחראי על מערכת הביטחון - אותי היא מרתיעה, ובמידה רבה גם מעליבה.

נ.ב: נשלח לרונן ברגמן להתייחסות לפני שבוע והוא לא התייחס.