חוסר מחשבה ובינה בצמרת המדינה

בדרך כלל לצמרת מגיעים אלו שנלחמים בשיניים, בציפורניים, בחנופה ובמרפקים כדי לטפס. כבר הורגלנו בישראל שדרישות בסיסיות אשר פעם דרשנו ממנהיגינו כבר חלפו מהעולם, כמו אמירת אמת, הכרה באחריות, מסירות לאומה, לעם ולמדינה הקודמת לטובת המנהיג, משפחתו ומקורביו, הגינות בסיסית, חמלה לחלש ועוד כל מיני תכונות שאינן מקובלות עוד. חבל. אולם תמיד ציפינו לכך, למרות כל האכזבות שבדרך, שהנבחרים שהגיעו לצמרת יהיו נבונים, בעלי שכל ישר וימנעו מעשיית שטויות ומהפגנת בורות או חוסר בינה, לפי הכלל "אֱוִיל מַחֲרִישׁ לְחָכָם יֵחָשֵׁב". הבעיה היא שהאויל חושב עצמו לחכם וחש צורך להפגין את חוכמתו.

ישראל נתונה לביקורת חריפה ואף לחרמות, בעיקר בשנה האחרונה, בשל התפרעויות בנדיטים הקרויים "נוער הגבעות". חלקם תושבי יהודה ושומרון ואחרים הבאים לשם רק על-מנת להתפרע, להוכיח את גבריותם או קנאותם הפטריוטית לזכויות עמנו על כל ארץ ישראל. ישראל שולטת ביהודה ושומרון משנת 1967, וממלחמת ששת הימים ועד היום לא הנהיגה שליטה ואחריות במובן המשטרתי הבסיסי של סדר, שמירת החוק, הגנה על שלום כלל התושבים ורכושם. שליטה על יהודים וערבים כאחד. האמת היא וכיום כבר יש ספק במידת השליטה של הממשלה - בשונה משר בודד זה או אחר - על הצבא והמשטרה ביו"ש. לעיתים לא ניתן להבחין בין המתפרעים נושאי הנשק הצה"לי לבין כוחות הביטחון, ותכופות מדי גם כוחות הביטחון מותקפים בידי המתפרעים.

אביא כדוגמה להעדר בינה בצמרת את מסעות בנימין (נתניהו) לנאום באו"ם בפני העצרת הכללית - אולי הבימה המפורסמת בעולם ואחת החשובות בו, ולמפגש ראשי המדינות במזרח התיכון, ללא אירן, שנערך באמירויות.

ביבי וממשלתו ידעו יפה כי ההתפרעויות הנוראות ביו"ש הן המוקד כרגע של הביקורת עלינו בעולם, וההצדקה לחרם על התוצרת מיו"ש ולאמברגו על נשק וציוד מאירופה, ובעיקר מאנגליה, צרפת וסקנדינביה. אולם בצמרת המדינה היו שמיהרו לשים מראש מקלות בגלגלי נאומו שם. המובהק בהם היה כרגיל שר הביטחון ישראל כ"ץ, שיום לפני המראת רה"מ ב"כנף ציון" איים בפינוי כלל התושבים מעזה דרומה; זה אותו כ"ץ שמונע מהמשטרה להאזין לתקשורת בין המתפרעים ומלעצור את ראשי המסיתים במעצרים מנהליים. כמובן גם בן-גביר וסמוטריץ' לא שמו מחסום לפיהם. והנה, למרבה הפלא, הצטרף לאלו שבמודע או בחוסר מחשבה הזיקו לנאום באו"ם גם כב' נשיא המדינה בוז'י הרצוג. מכל השנים שחלפו מאז פרשת אלאור אזריה שירה במחבל פצוע וכפות (שלא לכתוב רצח), בחר דווקא בערב נסיעת רה"מ למתן הקלה נוספת ליורה...

נתניהו טס לארה"ב ל-7 שעות בלבד, וכמובן לא שכח ליטול עמו לטיסה העקלקלה, סביב מדינות שמצייתות לצווי המעצר של ביה"ד הפלילי בהאג, את שרה. כך שתמיד תהא מי שתמחא לו כפיים. ביבי נאם באנגלית יפהפייה בפני מליאה ריקה כמעט לחלוטין, כאשר נציגי מדינות רבות יצאו מהאולם בהפגנתיות צבועה. כשבע פעמים חזר בנאום על כך שגבנו לים וניטל עלינו תמיד לנצח (מה שלמרבה הצער כה נכון). בנאומו לא חידש דבר. אם למנהיגינו, אלו "שריפדו" במוקשי פיהם את הקרקע לנאום (מיותר?) זה, יש בינה בראשים, תמיהה היא מדוע מפעם לפעם הם שוכחים להשתמש בה? "הבינה המלאכותית" אינה תחליף לבינת אנוש.

על טיסות, מטוסים וחנינות ועל עיטורי נשיא

עד שדברים אלו על טיסות רה"מ מודפסים אירע אירוע נורא שבדרך נס הפך מאסון איום למפגן גבורה של אזרחים ישראלים בין שמיים וארץ. אנו מדברים כמובן על פרשת הניסיון לחטוף או לרסק מטוס נוסעים של חברת אייר דובאי על עשרות הישראלים שבו. השבח לבורא עולם שיצק עוז ותעוזה בבניו שהשתלטו על הטייס הרוצח והצילו את אחיהם. יבורך גם נשיא המדינה שהציע עיטור לאותו גיבור.

הבה נציע לכב' נשיא המדינה להזמין, להציע עיטור וביקור מכובד וממומן בישראל, בשיתוף משרדי החוץ והתיירות, את אותו טייס הודי שנפצע עת לחם, פצוע קשה, בטייס הרצחני מעומאן, ובאותו הקשר, גם את אותו גבר מוסלמי שהציל בגבורה אזרחים יהודים ונוכרים באותו טבח בסידני שבאוסטרליה. כב' נשיאנו הנכבד הסתבך לאחרונה, שלא בטובתו או בטובתנו, בחנינות שונות כולל בהתערבות הנשיא טראמפ. עת לחנינות ועת להודיה לגיבורים.