פירות ההסתה והשנאה

מי מופתע מכך שצעירים תקפו באוטובוס צעירה דרוזית, בת למשפחה לוחמת, רק בגלל שדיברה בשפה הערבית? אף אחד.

לאחרונה שוחחתי עם דיפלומט ערבי בכיר, שלראשונה ביקר בישראל אחרי החתימה על הסכמי אברהם. הוא אמר לי כמה דברים שלמד על החברה הישראלית והחיים בישראל שלא היו ידועים לו לפני כן. למשל, כך אמר: "הופתעתי ושמחתי לראות את שלטי הרחוב בשפה הערבית, ואת השימוש שנעשה בשפה זו, שהיא שפתם של 20% מאזרחי ישראל הערבים וגם של ישראלים רבים שעלו מארצות ערב". הוא אמר לי שהתקשורת הערבית במזרח התיכון אינה מדווחת על הדברים הללו כלל.

אלא שהממשלה שבה מכהנים "גזענים גאים", נתניהו ששנמך את מעמדה של הערבית ב"חוק הלאום", ולהקת בנות יענה בתקשורת שכל פעם שואלת את האופוזיציה "אז מה, אתם באמת מתכוונים לשבת עם מנסור עבאס?" ומסיתה נגד הרופאים הערבים - רוצים למחוק ולהרוס את מה שנותר מהדו-קיום במדינה הזאת. בני הנוער האלימים שתוקפים את הנהגים הערבים או את הנוסעות שמעיזות לדבר בערבית באוטובוס בסך-הכל גדלים באווירה הזאת ומקבלים כל יום עידוד לעמדות שלהם בטיקטוקים של שרים בכירים וחברי הכנסת.

גם מי שסופר את הקולות הערביים בנפרד מהקולות היהודיים בסקרים שותף לתופעה המחרידה הזאת.