נתניהו מודל 2026

עד שבעה באוקטובר אפשר היה לומר על נתניהו שהוא פוליטיקאי ממולח, אדם אינטליגנטי מאוד, בעל יכולות רטוריות מעולות ובעל שליטה מרשימה בשפה האנגלית. הוא נתפס כמדינאי מוביל, כמי שהצליח להזניק את הכלכלה הישראלית מעבר לכלכלות הגדולות של אירופה וכמי שחזר והתריע מפני הסכנה האירנית. אבל הוא היה זהיר מבחינה ביטחונית. זהיר כי חשש מהסתבכויות שיובילו לפגיעה פוליטית בו; זהיר כי הסתמך על המידע המודיעיני שביסס את הקונספציה שחמאס רוצה שקט. והוא היה צריך לתמרן - בעיקר כדי לנטרל את סכנת המדינה הפלשתינית. הוא היה צריך לתמרן מול יוריסטוקרטיה משתוללת, מול תקשורת שמאל עוינת ומול ממשלים דמוקרטיים לא אוהדים במיוחד. וברור לכולנו שגם אם היה רוצה בכך, לא הקהילה הבינלאומית, לא הציבור הישראלי, ובודאי שלא התקשורת הישראלית, היו מאפשרים לו לצאת למלחמת מנע מהסוג שאנחנו חווים כעת.

שבעה באוקטובר היה נקודת השפל החמורה ביותר בקריירה הפוליטית הארוכה שלו. טבח של 1,200 אזרחים ביום אחד, באירוע בסדר גודל של שואה, ועוד על אדמת מדינת ישראל הריבונית, כשהוא ראש ממשלה במשך שנים רבות - זהו כתם חמור ביותר על כהונתו. בשבעה באוקטובר לימדתי בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE). מכר ישראלי בבריטניה - שיש לו ביקורת לא מעטה על נתניהו - אמר לי את המילים הבאות, שמהדהדות אצלי עד הימים האלו: "מזל שביבי ראש ממשלה עכשיו". ואני חושב שאלו היו מילים מדויקות מאוד.

כי נתניהו - על שלל יכולותיו האישיות יוצאות הדופן - היה האדם היחיד שיכול היה להוציא את המדינה מהשפל החמור הזה. היכולת שלו לתמרן פוליטית מול מחנה קפלן שטוף השנאה שעשה שימוש מניפולטיבי בחטופים כדי לקדם אג'נדה פוליטית, מול ממשל ביידן שרצה להטיל על ישראל אמברגו נשק, מול מערכת המשפט המשתוללת, מול החרדים והזעם הציבורי בעניין חוק הגיוס; ובנוסף על כך גם להופיע בבית המשפט בתיקים התפורים נגדו בעיצומה של מלחמה קיומית מול אירן - היא סגולה יוצאת דופן וקריטית שיצרה יציבות שלטונית בים של אי-יציבות חברתית.

לכך יש להוסיף את יכולתו להתנהל בסבלנות אסטרטגית שאיננה אופיינית לישראל כלל וכלל; ולפעול בשבע חזיתות תוך מיצוב ישראל כמעצמה אזורית מובילה, כהשראה לעמי המערב שמאסו בווק ורואים בנתניהו את המנהיג החשוב ביותר בעולם במאה ה-21. וכך, בעוד שבערוץ 12 שודר הפרק הראשון של העונה החדשה של "ארץ נהדרת" - כן, שבועיים לפני הבחירות, כדי לייצר את התעמולה הנדרשת לשם ניצחון גוש השינוי - נתניהו נתן את הופעת חייו אתמול ב"הפטריוטים". הוא היה חד, ממוקד, ענה על כל שאלה, חשף פרטים חדשים, היה שנון, פנה לקהל, ענה לפאנליסטים - עם הרבה ביטחון, עם הרבה חדות ובעיקר עם תחושה ש"מזל שהוא שם".

כי בעוד שב"ארץ" הציגו אותו עם כתם שחור על המצח, עבור חלקים נכבדים מהעם, בעיקר אלה שצופים ב"הפטריוטים", נתניהו הצליח למחוק את הכתם השחור ותחת זאת קורן ממצחו אור גדול; ובעוד שב"ארץ" הציגו את איזנקוט כמלגזן משעמם, נתניהו, המתקרב לעשור התשיעי לחייו, הוצג אתמול ב"הפטריוטים" כמכונית פרארי מבריקה וחדת ביצועים, מודל 2026. ולא צריך להיות ביביסט או חסיד שוטה של נתניהו כדי לומר ביושר: אין ספק שמי שצריך לסיים את המלחמה באירן, עם בן הברית הקרוב שלנו, דונלד טראמפ, מיד לאחר הבחירות בישראל ובארצות הברית, הוא בנימין נתניהו. לא איזנקוט האיטי והלא מחודד, לא בנט המיוזע וההיסטרי, ובוודאי שלא יאיר גולן הפשיסט. ואסור לנו לקחת סיכונים גדולים מדי עם כל אחד מהשלישייה הזו. בוודאי שלא במלחמה קיומית וקריטית כל כך לדורות הבאים של עם ישראל.