פרשת ניר חפץ: תקינות ההליך או תקינות התביעה?

פרשת ניר חפץ מעוררת שאלות קשות על דרך ניהול החקירה נגד ראש ממשלה מכהן, על גבולות הכוח של חוקרי המשטרה ועל אחריותו של מי שעמד בראש התביעה הכללית. אלה אינן שאלות של ימין ושמאל, אלא שאלות יסוד הנוגעות לשלטון החוק, לזכויות נחקרים ולהגינות מערכת אכיפת החוק.

תרגיל החקירה

בפברואר 2018 הפעילה המשטרה תרגיל חקירה חריג נגד ניר חפץ, יועצו לשעבר של בנימין נתניהו, שנעשה בהמשך עד מדינה בתיקי ראש הממשלה. במסגרת התרגיל נחקרה אישה שהייתה מקורבת לחפץ בעניינים אישיים, ולאחר מכן תוכננה הפגשה מקרית לכאורה ביניהם. לפי התיאור שנחשף, נאמר לחפץ שהמשטרה יודעת על הקשר וכי הדבר עלול להביא לפגיעה במשפחתו.

הפרקליטות הודתה בינואר 2023 כי גורמי פרקליטות שליוו את החקירה ידעו מראש על הכוונה לחקור את המקורבת ולבצע את ההפגשה המתוכננת. בכך הופרכה לפחות הטענה שלפיה איש במערכת התביעה לא ידע על התוכנית. חפץ טען גם לתנאי מעצר קשים, לרבות עקיצות פשפשים, קשיי שינה ומניעת טיפול רפואי במועד שביקש אותו. הוא תיאר תקופה קשה של מעצר וחקירות.

מתי נודע למנדלבליט?

מנדלבליט טען שלא ידע על תרגיל החקירה בזמן אמת וכי שמע עליו לראשונה במהלך השימוע לנתניהו, מפי סנגוריו, באוקטובר 2019. כתב האישום נגד נתניהו הוגש בינואר 2020. הכרונולוגיה הזאת חשובה: אם מנדלבליט שמע על התרגיל בשימוע, הרי שהמידע הגיע אליו לפני חתימתו על כתב האישום. לכן השאלה איננה רק אם ידע בזמן אמת על פעולות המשטרה, אלא גם מה עשה לאחר שנודע לו עליהן, ומה בדק לפני שהחליט להגיש את כתב האישום.

כאן מתעוררת שאלה נוספת: האם היועץ המשפטי לממשלה, שעמד בראש התביעה, קרא בעצמו את כל חומר החקירה? אין לצפות ממנו לקרוא כל מסמך טכני בתיק רחב היקף, אבל בהחלט יש לצפות שיקבל דיווח מלא על פעולה חריגה שנועדה להפעיל לחץ על עד מרכזי. העובדה שגורמי פרקליטות ידעו על התרגיל בזמן אמת מחייבת הסבר מדוע המידע לא הגיע אליו.

ההחלטה שלא לברר עד תום

בעדותו באוקטובר 2026 אמר מנדלבליט כי תרגיל החקירה היה פסול ולא נכון. לדבריו, הוא שקל לפתוח בבדיקה נגד המעורבים, אך החליט שלא לקיים בירור מלא באמצעות תשאול החוקרים והעדים. הוא העדיף בדיקת מסמכים, מחשש שחקירת המעורבים תפגע בניהול המשפט נגד נתניהו. לפי הדיווחים, הוא אף אמר: "אני מנעתי את הבירור". זהו לב העניין. מנדלבליט הכיר בפסלות התרגיל, אך בחר שלא למצות את הבירור נגד מי שהיו מעורבים בו, בנימוק שהדבר עלול לפגוע בתיק הפלילי.

וכאן מתגלה הסתירה המרכזית: בשם השמירה על תקינות ההליך המשפטי נמנע בירור מלא של התנהלות חקירתית שהיועץ המשפטי עצמו הגדיר פסולה. כיצד אפשר להגן על תקינותו של משפט באמצעות הימנעות מבירור מלא של חשדות להתנהלות פסולה בחקירה שהולידה חלק מהראיות?

אם חשש מנדלבליט ששאילת שאלות לחוקרים ולעדים תיצור קשיים בתיק, אפשר היה להורות על בדיקה עצמאית, לתעד את הממצאים ולנקוט אמצעי זהירות שימנעו פגיעה בהליך. החשש מפגיעה בתביעה אינו פוטר את ראש התביעה מחובתו לברר את האמת. להפך: ככל שהאישום חמור יותר והנאשם בכיר יותר, כך נדרשת הקפדה יתרה על ניקיון ההליך.

האם היה עליו לעצור את התביעה?

אין כלל שלפיו כל פגם בחקירה מחייב ביטול כתב אישום. ההכרעה תלויה בחומרת הפגם, בהשפעתו על הראיות, בזכויות הנאשם ובאפשרות לרפא את הפגם באמצעים אחרים. אבל ההכרעה הזאת צריכה להתקבל לאחר גילוי מלא של החומר הרלוונטי ובחינה משפטית עניינית, ולא מתוך רצון למנוע קשיים לתביעה.

אם מנדלבליט ידע לפני הגשת כתב האישום על התרגיל, היה עליו לוודא שהנסיבות נבדקות ושמידע רלוונטי מועבר להגנה בהתאם לחובות הגילוי. לא היה עליו לקבוע לבדו שהתרגיל אינו מצדיק שינוי בהתנהלות התביעה, בלי בירור מספק. בית המשפט הוא שצריך לבחון את משמעות הפגם ואת השלכותיו על הראיות ועל הגינות ההליך. האם משמעות הדבר שהיה עליו לעצור את התביעה כולה? לא בהכרח. אבל היה עליו לוודא שהפגם נבחן באופן עצמאי, מלא ושקוף, ולא להעדיף את שימור התיק על פני בירור ההתנהלות שהתרחשה במסגרתו.

ראש הממשלה אינו נאשם רגיל - ולכן נדרשת זהירות יתרה

חקירה נגד ראש ממשלה מכהן מחייבת זהירות מיוחדת. אין פירוש הדבר שראש ממשלה חסין מהעמדה לדין, אלא שהמערכת צריכה להבטיח שכל פעולה נעשית כדין, שכל ראיה נבחנת באמות מידה מקצועיות ושאין שימוש באמצעים פסולים כדי להשיג עדות.

האם מנדלבליט היה צריך לנהוג בדחילו ורחימו לפני שאישר את הגשת כתב האישום? בוודאי שהיה עליו לנהוג בזהירות מרבית. האם היה עליו להעדיף את בית הלל, כלומר לעצור ולבחון היטב את משמעות הפגמים, במקום לבחור בבית שמאי ולהמשיך במסלול התביעה? זו שאלה לגיטימית, במיוחד לנוכח החלטתו שלא לקיים בירור מלא לאחר שנודע לו על התרגיל. האם היה מעורב שיקול זר במניע שלו להפליל את נתניהו בכל מחיר? קשה להימנע מהרושם הזה, והעובדות המתוארות מעוררות שאלות קשות גם בלי לייחס לו מניע שלא הוכח.

השאלה שנותרה פתוחה

פרשת חפץ מחייבת תשובות ברורות: כיצד ידעו גורמי פרקליטות על תרגיל החקירה בעוד היועץ המשפטי לממשלה טען שלא ידע עליו בזמן אמת? מה בדיוק נודע לו בשימוע, ומה עשה בעקבות המידע? מדוע הסתפק בבדיקת מסמכים ולא הורה על בירור עצמאי מלא? ומה נמסר להגנה ולבית המשפט על נסיבות התרגיל ועל משמעותו האפשרית?

אלה אינן שאלות שניתן לפטור באמירה שהמטרה הייתה לשמור על תקינות המשפט. שמירה על תקינות ההליך מחייבת גם בדיקה של פעולות החוקרים, הגנה על זכויות הנאשם והבטחה שהציבור יוכל לתת אמון במערכת התביעה. האם בשם ההגנה על תיק פלילי נגד ראש ממשלה אפשר לוותר על בירור מלא של התנהלות פסולה בחקירה, ולהותיר את הציבור בלי תשובות מספקות על האופן שבו התקבלו ההחלטות? יש לקוות שהדברים יתבהרו וילובנו במהלך המשפט לפני ביאת המשיח.