המדיניות שמבודדת את ישראל

בישראל, כרגיל, יש רק מדיניות פנים, וכשה"פנים" הוא הבייס - ביביסטים או כהניסטים - הביקורת על העולם נשמעת כמו טרלול מוחלט. נדמה לי שיש עדויות חזקות לכך שממשלת ישראל, בעזרת צה"ל, מבצעת וביצעה פשעי מלחמה חמורים בעזה, אך הטענה לרצח עם היא כנראה מרחיקת לכת.

אולם בין מצב שבו מישהי מחמירה בביקורת שלה על ישראל לבין התגובה - להשוות אותה לגבלס - יש פער בלתי סביר; פער שגורם לישראל (אני מקווה בעיקר לממשלה) להיראות כמו חבורת מטורללים, או חמור מכך: פושעי מלחמה שלא בוחלים בשקרים כדי להסוות את פשעיהם, כפי שמצופה מפושעי מלחמה. בינתיים אנחנו יוצאים בזול, אך אם לא יהיה שינוי משמעותי בישראל אחרי הבחירות, אנחנו צפויים לחטוף מכות כואבות הרבה יותר מאשר גינוי והאשמות ברצח עם.

עם זאת, בהשוואה לטרלול של טראמפ, התולעת גדעון סער וביבי נשמעים סבירים. טראמפ, למי שפספס, זועם על כך ש"זו האישה שקיבלה את פרס נובל לשלום על פני ארצות הברית הכבירה, שהנציג שלה - אני - סיים שמונה מלחמות ועוד הרבה דברים". הזעם הזה הוביל לסנקציות של ארצות הברית על בית הדין בהאג. אי-אפשר להמציא דברים כאלה. ובקטנה: להתנהל כך ואז לילל שנאט"ו/נאז"א עושה לנו נזק - מראה לכם שגם התלונות הללו הן רק בשביל הבייס.