יגאל עוזרי, סיפור הצלחה: "מסע בדרכים"

תערוכתו הקודמת בגלריה זימאק נערכה בנובמבר 2021. בתערוכה זו הוצגו ציורים שנעשו בהשראת התרבות האמריקנית, בעיקר דיינרים והווי אופייני לחיים בארה"ב. בשנת 2019 הציג בגלריה את התערוכה "בחזרה למציאות", שעסקה בנופים האורבניים של ניו-יורק ותל אביב.

שם התערוכה הנוכחית, "מסע בדרכים", מתייחס הן לנושאי העבודות המוצגות והן לחייו האישיים של יגאל עוזרי. המסע בדרכים אינו רק מסע אישי שלו, אלא של כל אחד מאיתנו, המעודד לצאת ולהתנסות, לנוע ולאזור אומץ.

כפי שמגדירה זאת שיר מזרחי, שכתבה טקסט לתערוכה: "המסע הופך כאן להרבה יותר מתנועה בין מקומות. הוא מסמל את הכמיהה לחופש, להזדמנויות חדשות ולהגשמת חלומות. דרך דימויים אלה מזמין אותנו עוזרי להתבונן מחדש באידיאלים ובפנטזיות שעיצבו את התרבות האמריקנית, ולגלות את הקסם, הנוסטלגיה וההבטחה הטמונים בדרך עצמה".

מסע החיים האישי של יגאל עוזרי, הצייר הישראלי שפיתח קריירה בינלאומית משגשגת, החל בישראל. הוא נולד בשנת 1958 וגדל במשפחה שלא עסקה באמנות. מגיל צעיר גילה כישרון ציור ונהג לצייר אצל שכן שצייר בעלי חיים. אביו תמך בו ולקח אותו איתו לנסיעות לירושלים כדי שיראה ויצייר את הנופים שבדרך. הוא למד במכון לאמנות בבת ים (1977-1980). בתחילה עסק בציור מופשט ומאוחר יותר פנה לריאליזם ולפוטו-ריאליזם (היפר-ריאליזם), ההופכים את ציוריו לדמויי צילומים.

כבר בתערוכתו הראשונה הכיר הצייר הוותיק אביגדור סטימצקי בכישרונו ועודד אותו להמשיך. גם אספן האמנות והאוצר בנו כלב עודד אותו בתחילת דרכו (זכור לי שסיפר לי עליו והמליץ לראות את תערוכתו, שבה הוצגו ציורים גדולי ממדים של פנים המבנים והמכונות ברידינג). בשנת 1983 היה ממקימי בית הספר לאמנות "מימד".

בשנת 1991 עבר לניו-יורק, שבה הוא חי עם משפחתו ופועל בה. הוא הציג הן בניו-יורק והן בארץ: במוזאון חיפה לאמנות (1994), במוזאון ישראל בירושלים (1995) ובמוזאון תל אביב לאמנות (1997). כלומר, עוד לפני שהפך לאמן בינלאומי מוכר, זכתה יצירתו להערכה מצד המוסדות המכובדים ביותר בארץ.

עוזרי מזוהה עם הזרם ההיפר-ריאליסטי וציוריו נראים כצילומים, תוך שילוב של טכניקה מדויקת ומוקפדת מאוד עם אווירה רומנטית וקולנועית. הוא מציג ברחבי העולם במקומות יוקרתיים כמו מוזאון ויטני לאמנות אמריקנית בניו-יורק והאלברטינה בווינה. בשל ההיקף הנרחב של הקריירה שלו, הוא נעזר בעובדים רבים המסייעים לו בביצוע הטכני - בעיקר בצביעת הציורים לפי הנחיותיו. הוא הוגה היצירה, מבצע את הרישום ואת חלוקת הצבעים, ונעזר בהם להשלמת עבודותיו המדויקות, שהן בדרך כלל גדלות ממדים.

המסע האישי של יגאל עוזרי ממשיך בתערוכה הנוכחית, והוא לוקח את הצופים איתו לצאת מהמתווה הקבוע ומהשגרה ולצאת לדרך. המתבוננים נהנים מהמראות המתגלים לאורך הכבישים הארוכים המשתרעים לאורכה ולרוחבה של ארה"ב, נחים בדיינרים, חולפים על פני תחנות דלק עזובות בצידי הדרך, לצד בחורות הנוסעות במכוניות כששערן מתבדר ברוח, או כשמגפי ה"קאובוי" שלהן משתלשלים מעבר לחלונות. הסגנון הפוטו-ריאליסטי המאפיין את עבודותיו, ולעיתים גם גודלן, מוסיפים להרגשת הנוכחות במקומות ולאורח השותפות של הצופים במסע.

המסע דינמי ומיועד לבני כל הגילאים. הוא מעיד על כמיהה לחופש, להגשמת פנטזיות ולהזדמנויות חדשות (כפי שמעביר, למשל, הסרט "תלמה ולואיז" במדיום אחר). הדרך הופכת למטרה מרגשת בפני עצמה, והבלתי צפוי, המנוגד לשגרה, מעורר ציפיות ותקוות. הצבת הדרך במרכז מתקשרת להסתכלות מחודשת באידיאלים ובפנטזיות של "החלום האמריקני". בתערוכה זו ההתייחסות היא ל"דרך האמריקנית" - האמריקנה שהלהיבה המונים לחפש דרך חדשה, לנוע ולקוות שבקצה הדרך נמצאת הקשת בענן.

ראוי לציין כי הפילוסופיה והתורה הטאואיסטית, שמקורה במזרח הרחוק, מבוססת על האמונה שהדרך היא העיקר ("דאו" או "טאו" פירושו דרך). מומלץ לחוות את המסע דרך ציוריו המרשימים של יגאל עוזרי בגלריה זימאק בתל אביב.