רוץ איזנקוט רוץ

לפני כמה ימים ישבתי לשחק שחמט עם בתי. בתחילת המשחק הייתי בטוח שאני שולט בלוח: תכננתי כמה מהלכים קדימה, ניסיתי לצפות את המהלכים שלה ושמרתי על הכלים החשובים שלי. אלא שבשחמט, כמו בפוליטיקה, לא תמיד התוכנית שלך היא גם התוכנית של היריב. לפעמים אתה מקריב כלי כדי להשיג יתרון, ולפעמים אתה מגלה מאוחר מדי שהמהלך שנראה לך מבריק היה דווקא תחילתה של התבוסה.

חשבתי על המשחק הזה כשבחנתי את המציאות הפוליטית בישראל אחרי הבחירות. גוש נתניהו עומד על 53 מנדטים, גוש איזנקוט על 48 והמפלגות הערביות מחזיקות ב-19. לאף אחד מהגושים המרכזיים אין 61 מנדטים. וכאן מתחיל משחק השחמט האמיתי של גדי איזנקוט. איזנקוט הבטיח לבוחריו שלא לשבת עם נתניהו. שותפיו התחייבו להקים ממשלה ציונית בלבד, והמאבק בגיוס החרדים ובאי-השוויון בנטל היה אחד מעמודי התווך של הקמפיין. עכשיו, כשהגיע רגע האמת, הוא מגלה שההבטחות שהביאו לו קולות עלולות להפוך למכשול שמונע ממנו להקים ממשלה.

האפשרות לפנות לחרדים היא מבחינתו כמעט התאבדות פוליטית. הרי מה הוא אמור לומר למאות אלפי מצביעים שבחרו בו בדיוק כדי לשנות את המציאות בנושא הגיוס? האם יחתום על הסכמים שיאפשרו את המשך המצב הקיים? האם יוותר על הדרישה לשוויון בנטל? ואם יעשה זאת, מה ההבדל בינו לבין הפוליטיקאים שאותם הבטיח להחליף? מצד שני, אם לא ייתן לחרדים את מבוקשם, מדוע שיצטרפו לממשלתו? החרדים אינם נכנסים לממשלה כדי להיות תפאורה; יש להם דרישות, אינטרסים וקווים אדומים משלהם. גם האפשרות להישען על המפלגות הערביות מחזירה אותו להתנגשות עם הבטחת הממשלה הציונית בלבד. במילים אחרות, איזנקוט נמצא במלכוד: כל דרך שבה יבחר עלולה לעלות לו בחלק מההבטחות שעליהן נבחר.

כדאי לו להיזכר בנפתלי בנט. בבחירות 2021 התחייב בנט שלא לאפשר ללפיד להיות ראש ממשלה ולא להקים ממשלה הנשענת על תמיכת מנסור עבאס. לאחר הבחירות שינה את עמדתו והקים ממשלת חילופים עם לפיד, בתמיכת רע"ם. הממשלה קיבלה אמון ברוב של 60 מול 59, עם נמנע אחד. באפריל 2022 איבדה את הרוב, ביוני הוחלט על התפזרות הכנסת, ולפיד החליף את בנט כראש ממשלת מעבר. בבחירות בנובמבר חזר נתניהו לשלטון עם 64 מנדטים, בעוד בנט כלל לא התמודד. הלקח ברור: אפשר להגיע לראשות הממשלה בלי 61 תומכים קבועים, אבל קשה מאוד למשול בלי בסיס פוליטי יציב. איזנקוט עלול למצוא את עצמו באותו מצב: ראש ממשלה זמני, שתלוי בכל הצבעה בחסדיהם של שותפים שאינם מחויבים לו באמת. הוא אולי יישב בלשכה, אבל יתקשה להעביר תקציב, לקדם רפורמות או לבצע שינוי משמעותי.

יש עוד אפשרות על הלוח: הליכוד ללא נתניהו. אם תרחיש כזה יתממש, ייתכן שהמכשול האישי שמנע שותפות בין הליכוד לחלק ממפלגות השינוי ייעלם. האם ההתנגדות היא לליכוד או לאדם העומד בראשו? גם על השאלה הזאת כדאי לחשוב. איזנקוט צריך להבין שראשות הממשלה אינה פרס שמקבלים על הצלחה במשא-ומתן - היא אחריות שדורשת יכולת למשול. עדיף להקים ממשלה עם בסיס יציב, גם במחיר של ויתור על הכיסא בטווח הקצר, מאשר להגיע אליו ולגלות שאין לך יכולת לעשות דבר. לפעמים הניצחון הגדול ביותר בשחמט הוא דווקא לדעת לא לבצע מהלך שעלול להפסיד לך את המשחק כולו.

אני חוזר לבתי ולמשחק האחרון: הייתי בטוח שאני מוביל, תכננתי כמה מהלכים קדימה והאמנתי שהניצחון בכיס, אלא שהיא ביצעה מהלך אחד שהפך את כל התמונה - וניצחה. זה אולי השיעור החשוב ביותר גם לאיזנקוט: אל תתאהב בכיסא שאתה מנסה להגיע אליו; תבדוק קודם אם יש לך דרך להישאר בו. תמיכת הערבים בממשלה לא תחזיק יותר מדי זמן ורק תהפוך את איזנקוט לליצן התורן - ביבי ימשוך לו באוזן בגיחוך "רוץ איזנקוט רוץ", והוא ירוץ ישר לתהום. אז אולי שישאל את הבת שלי מה לעשות? היא בדעה שיחבור לנתניהו ויבין שהמדינה היא של כולם: יקדם את חקיקת החוקה לישראל, את שינוי שיטת הבחירות ועוד נושאים חשובים, וימתין ליום שבו נתניהו יפרוש. ממלכתיות היא שם המשחק - לא פלגנות.