סקירה ביקורתית על ספרו של רון גרא שער

מבוא

הדף הראשון בספר - דף ההקדשה - הוא בן שורה אחת, שדומה כי מצאה לעצמה חופש להשפיל ראש ולרדת קמעה בסולם חסר שלבים בדף הריק:¹ "לכל אהוביי שאבדו לי בדרך".

אהבה ענקית הזורמת לאורך דרך ארוכה ומניחה פרחי אהבה בכל מקום של תמרור אחרון מאהובי המשורר. שורה זו גם פותחת שער לשירה מקשרת בין נפש לנפש, החודרת בפשטות כה טבעית ורכה מהשורה השרה אל חדרי לב הקורא.

זוהי שירה השרה בגובה העיניים, בניב הפשוט שעליו מדברת רחל המשוררת. שירת החיים, שירת היומיום, שירת החי, הצומח והדומם המופיעה בצורה הטבעית ביותר שיכולה להיות: שיר דומם ואחריו שיר טבע, שיר אישי ושיר עם נגיעות פילוסופיות. אין כותרות ראשיות או כותרות משנה לשירים. כמו שהחיים זורמים באקראיות ובמקריות, כך גם השירה של רון מופיעה לפי הופעתה ברגשותיו ויוצאת החוצה.

המשורר שר את שירת חייו בפתיחות הדעת ובפתיחות הלב. הוא משתף את קוראיו בתחושותיו, ברגשותיו, ובנגיעות הקלות והנגיעות הקשות שלו במשבי החיים - כמו אותה "רוח הזמן שנכנסת מן החלון שנשכח פתוח". ²

ישנם שירים בעלי נימה של עצבות, אפילו קדרות, וישנם אחרים שאור של תקווה מציץ מתוכם. אחרים נוגעים בפילוסופיה של חיים, אחרים בטבע דומם, ואפילו ברכות ועדינות של בן לאמו: "יצאתי אל הגינה קטפתי לי חרצית והבאתי לה"³

מופגן כי מוטיב העצבות והקדרות שמופיע לא אחת בשירים אינו מוריד כהוא זה מיופיים ומייחודם של שירי המשורר. למען האמת, העצבות, החרדה ואיום המוות ההולך כצל אחרינו הם חלק מחיינו, ולכן הם גם חלק משירת חיינו.

הקדמה לעיקר

כשם שרון בחר להציג את שיריו בספר לפי סדר יציאתם לאור מתוכו, חשבתי לנכון שגם את הסקירה אערוך לפי המתכון של רון - היינו בחירת שירים אקראית והתייחסות אליהם. האמת היא שכל שיר מביע אומר, כל שיר ייחודי ויפה כשלעצמו, ועל כן, כדי לא להפלות בין שיר לשיר, בחרתי שירים בצורה אקראית לחלוטין ואליהם אתייחס.

כאן מוצא אני לנכון לומר: השירים לא רומזים, אלא שרים את שירת הנפש של רון ואינם מסתירים דבר. וזה היפה: הדיבור מלב אל לב ושיתוף החוויה באשר היא - אם בהתבוננות בדומם, בטבע, באנושיות שבאדם, בחיבה, בקדרות, בפחד או בשמחה. בכל אלו ואחרים שרים השירים את שירתם.

בניגוד לאמרה שכאשר שיר יוצא מהמשורר הוא כבר שייך לקוראים, כאן ישנה תחושה חזקה שהשיר שיצא מהמשורר עדיין קשור אליו, ובו-בזמן קשור לקהל הקוראים. הוא כאילו עומד כמוצג בתווך, וכל אחד יכול לגעת בו וללכוד ממנו את השירה הנוגעת אליו.

ב. כללי לשירת שירי הספר

הספר, כאמור, מבטא את שירת המשורר לפי שנבעה ממנו - על-פי ההתרשמות שלי, כמעיין המתגבר; צורך להוציא את שישנו. ולכן, הרבה משירי הספר הם בתחום האישי.