שרון וכסלר על משבר האקלים: מספקנות להבנה

מזג אוויר קיצוני כנורמה החדשה: מאירופה ועד ישראל

הנתונים المדעיים מראים ש-2024 הייתה השנה החמה ביותר מאז החלו המדידות, והראשונה שבה הטמפרטורה הממוצעת בעולם עלתה ביותר מ-1.5 מעלות צלזיוס על הרמה שלפני המהפכה התעשייתית. גזי חממה, ובראשם פחמן דו-חמצני ומתאן, לוכדים באטמוספירה חום שהיה נפלט אל החלל, וכך כדור-הארץ מתחמם. גם ישראל נמצאת באזור שנחשב "נקודה חמה" (הוטספוט) של משבר האקלים: אזור שמתחמם מהר מהממוצע העולמי.

ההשלכות של ההתחממות אינן מתבטאות רק בעלייה מתונה בטמפרטורה, אלא בהקצנה חריפה של אירועי מזג האוויר. אוויר חם מסוגל להכיל יותר אדי מים, ולכן נוצרים שני תרחישים קשים: מצד אחד, גשמים קצרים ועוצמתיים במיוחד שמערערים תשתיות (למשל 100 מילימטרים של משקעים ביממה בישראל); מצד שני, התייבשות מואצת שמביאה לבצורות קשות ולשריפות ענק.

בשנים האחרונות נרשמו באירופה גלי חום כבדים. לפי הערכות מחקר שפורסם בכתב העת Nature Medicine, יותר מ-60 אלף בני אדם מתו בגללם בקיץ 2022, וכ-47,700 בקיץ 2023. לצד זאת פרצו שריפות ענק בספרד, באיטליה, בקנדה ובאינדונזיה. גם בישראל פרצו שריפות חריגות סביב ימי הזיכרון והעצמאות, לאחר חורף יבש. בארצות הברית נרשמו התפרצויות קור קיצוניות במרכז המדינה. "כל מה שקשור לאקלים ולמזג אוויר קיצוני נהיה עוד יותר קיצוני", מסבירה וכסלר, "הדברים המוזרים האלה שקרו בעבר פעם ב-50 שנה פתאום קורים לעיתים מזומנות וקרובות מאוד, והנזקים הכלכליים והנפשיים עצומים".

פוליטיקה, מדע ומאבקי אינטרסים

הטיפול במשבר האקלים אינו מתנהל בחלל ריק, אלא שזור במאבקים פוליטיים וכלכליים כבדי משקל. מצד אחד ניצבת התעשיה המזהמת, שמפיקה רווחים משימוש בדלקים פוסיליים, ומנגד ניצבים ארגוני הסביבה והתעשיה הירוקה. פוליטיקאים ברחבי העולם מקבלים החלטות שמשפיעות ישירות על האקלים. דוגמה בולטת היא מדיניותו של הנשיא דונלד טראמפ. בכהונתו הראשונה הודיע ב-2017 על פרישת ארצות הברית מהסכם פריז, שאומץ ב-2015 בתקופת הנשיא ברק אובמה, בטענה שההסכם פוגע בכלכלה האמריקנית. הנשיא ג'ו ביידן החזיר את ארצות הברית להסכם ב-2021. בכהונתו השנייה הודיע טראמפ שוב על פרישה, והיא נכנסה לתוקף ב-27 בינואר 2026.

בוועידות אקלים בינלאומיות נשמעות הצהרות נחרצות. כך, בנאום באספה הכללית של האו"ם בספטמבר 2021, כחודש וחצי לפני ועידת גלזגו, התייחס ראש ממשלת בריטניה דאז בוריס ג'ונסון לשיר של קרמיט הצפרדע "It's Not Easy Bein' Green" ואמר שקרמיט טעה ושלמעשה קל להיות ירוק. עם זאת, ועידות אקלים ספגו גם ביקורת על "שטיפה ירוקה" (greenwashing). לדוגמה, בוועידת COP27 שנערכה במצרים ב-2022 הייתה קוקה-קולה, אחת מיצרניות הפסולת הפלסטית הגדולות בעולם לפי דוחות ארגוני סביבה, ספונסרית רשמית.

במישור המדע, לפי מחקרים שבחנו את הספרות המקצועית, כ-97% ויותר מהמאמרים והחוקרים בתחום האקלים מסכימים שבני האדם הם הגורם המרכזי להתחממות. לדברי וכסלר, גם מי שהדגישו בעבר בעיקר גורמים טבעיים, כמו מחזוריות פעילות השמש, מכירים כיום בהשפעה המשמעותית של הפעילות האנושית לצד המחזוריות הטבעית. "גם מי שמכחיש או מדגיש את מחזוריות הטבע מבין כיום שלבני האדם יש פה זרז מאוד רציני והשפעה מכרעת", מדגישה וכסלר.

השלכות על חקלאות, תזונה וחדשנות ישראלית

המשבר אינו מוגבל לאירועי מזג אוויר, אלא משפיע ישירות על הביטחון התזונתי, על החקלאות ועל מקורות המים. חקלאים בישראל מדווחים שזנים שגודלו בעבר אינם שורדים עוד בטמפרטורות הנוכחיות, ונדרש מעבר לגידולים חלופיים. גורם מרכזי נוסף הוא תעשיית הבקר. לפי הערכות, לו הייתה התעשיה הזו מדינה, היא הייתה שלישית בעולם בפליטות גזי החממה, אחרי סין וארצות הברית. בישראל צריכת העוף לנפש היא כ-47 קילוגרמים בשנה, מהגבוהות בעולם, וצריכת הבקר כ-18 עד 21 קילוגרמים בשנה, ולהפחתת הצריכה יש משמעות סביבתית רבה.

לצד האתגרים צומחת חדשנות טכנולוגית שמציעה פתרונות. ערים בעולם, כמו קופנהגן, הציבו יעד של ניטרליות פחמנית. קופנהגן הפחיתה כ-80% מפליטות הפחמן הדו-חמצני, בין היתר באמצעות מתקנים מתקדמים לטיפול בפסולת, אך ב-2022 הודיעה שלא תעמוד ביעד המלא עד 2025. בישראל מתפתחת תעשיית פודטק ואגרוטק מובילה, ובה פיתוח תחליפי בשר בקר מחלבונים אלטרנטיביים, השקיה מדויקת למניעת בזבוז מים וטכנולוגיות ללכידת פחמן דו-חמצני.

נקודת האור שמוכיחה ששינוי אפשרי

למרות התחזיות הקשות והעובדה ששינוי האקלים כבר פוגע באורח החיים בעולם, יש מקום לאופטימיות זהירה. הניסיון ההיסטורי מלמד שכאשר הקהילה הבינלאומית מתגייסת לפעולה משותפת, אפשר להשיג תוצאות ממשיות. דוגמה מובהקת היא פרוטוקול מונטריאול משנת 1987. בעקבות החשש העולמי מהחור בשכבת האוזון, הוסכם להפסיק בהדרגה את השימוש בגזי CFC במקררים ובתרסיסים. בעקבות ההסכם שכבת האוזון מתאוששת. לפי דוח של ארגון המטאורולוגיה העולמי ותוכנית הסביבה של האו"ם מ-2022, היא צפויה לחזור לרמותיה מ-1980 בסביבות 2040 ברוב העולם, בסביבות 2045 מעל הארקטי ובסביבות 2066 מעל אנטארקטיקה.

"כשהעולם מתאחד ומחליטים בכל זאת לעשות משהו, אז יש פה נקודת אור, אפשר להצליח", מסכמת וכסלר בטון מעודד. המשבר אומנם חמור ומתפתח במהירות, אך שילוב של מודעות ציבורית, הפחתת צריכה מיותרת, מעבר לאנרגיות מתחדשות ואימוץ טכנולוגיות ירוקות יסייע להבטיח עתיד בר-קיימא לדורות הבאים.