תודה לחסידי חב"ד

כל יום בשעות הבוקר המוקדמות ההליכון שלי מוביל אותי מדדה על פני הטיילת של בת ים. המראה המרהיב של הטיילת על-רקע זוהר בוקר ראשוני, המשתרע על פני הים, נפגם במראות מכאיבים. כואב לראות לא מעט ספסלים עליהם "בילו" את הלילה חסרי בית. בימי הקיץ הלוהטים מספרם היה גדול יותר, כי המזגן המופעל על-ידי רוחות הים היטיב איתם. מפאת מזג האוויר של תחילת החורף, הבוקר מספרם של חסרי הבית היה מועט, אך למועט הזה התלווה מעמד אנושי מרגש.

קבוצה של עשרה חסידי חב"ד הניחה שקית למראשותיו של אדם המכורבל בשמיכות מסמורטטות. זו לא פעם ראשונה שאני רואה את הקבוצה הזו. הפעם נכנסתי לשיחה עם הקבוצה, שחבריה מיעטו לדבר, רק הבהירו לי שבשקית יש ארוחת בוקר, תרמוס של תה חם ובקבוקון "אנשור" – משקה המיועד להשלמה תזונתית ועשיר בחלבונים ובוויטמינים, המותאם לצרכים התזונתיים של מבוגרים הזקוקים להשלמת התזונה.

תפילת השחר של הקבוצה – "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹקֵף כְּפוּפִים... מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים... הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ" – זו לא הייתה רק תפילה, זו הייתה עשייה פורצת גבולות, ולי נותר רק לומר תודה לאותם חסידי חב"ד. כשהם פתחו את תפילת שחרית ב-"אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב..." – בוודאי שמובטח להם לא רק זיכרון טוב, אלא מובטחת להם אמירת תודה שמימית אלוהית. אני, כאתיאיסט, התרגשתי לצפות במעשה האנושי המרגש.