המקל בשני הקצוות

אביגדור ליברמן מנסה לאחוז במקל משני קצותיו - לחזור לשיתוף פעולה עם החרדים שש שנים אחרי שלכאורה סירב להשלים לנתניהו קואליציה בגללם, וכך לשמר את ההפרדה שלפיה יהודים מותר וערבים אסור, ומאידך להביא להקמת ממשלה ללא הליכוד ויתר הימין שעל הנהגתו העתידית הוא (חושב ש)הוא מתחרה.

אני מניח שזה תרחיש סביר, ושלא היה כותב את זה אם לא הייתה לו סיבה לחשוב שזה בקלפים. אני גם יודע שרוב מצביעי גוש השינוי יחיו עם זה בשלום למרות ההתנגדות הראשונית (המוצדקת), כי המשמעות המיידית היא שנתניהו הולך הביתה על-אמת במקום שנלך לקלפיות שוב בקרוב.

השאלה היא האם יש לאיזנקוט חלופות בקלפים שלא כוללות את משולש ביבי-סמוטריץ'-בן-גביר. היחידה שעולה בדעתי היא ממשלה בתמיכת רע"ם והמשותפת, עם יהדות התורה ובלי ליברמן, ואני מתקשה לראותו מקים כזו - למרות שבכנות, ייתכן שזה עדיף על להמשיך ולהיתלות בתמיכה של פוליטיקאי הפכפך ואגוצנטרי כל כך, עד שהוא מוכן לכפות עלינו בחירות נוספות.

ואם ממשלה כזו תקום, אני מאחל שבסוף כהונתה, בין אם זה ייקח שנתיים או ארבע, ליברמן יילך הביתה ויניח לכולנו. הסחטנות, ההתנשאות והאגרסיביות שבהן הוא מקדם את האג'נדה שלו - שזכתה לתמיכה של בסך-הכל שבעה מנדטים - פשוט הורסות לכל יתר הגוש, אם לא לעם.