לא נוותר על ברית המשרתים

הדברים הבאים נכתבים מדם ליבי. בשלוש השנים האחרונות התעסקתי בלהגן על המדינה. כשלא הייתי במילואים יצאתי למאבק אזרחי כדי שיגייסו חיילים נוספים, ובעיקר כדי שמדינת ישראל לא תתפרק לנו פה מתחת לידיים. זה לא היה ספין או "חישוב פוליטי". 7 באוקטובר טלטל אותי כל כך חזק לא רק בגלל המראות והמחדל האדיר, אלא בעיקר כי הבנתי שעמדנו בסכנה קיומית. לא פחות. תקפתי את הממשלה הזאת בצדק רב שוב ושוב. הם לא הצליחו להגיד את המילים "אני אחראי", סירבו להקים ועדת חקירה ובמקום לגייס חיילים בחרו לעודד השתמטות המונית. לא הצלחתי להכיל את זה שגולדקנופף מקבל החלטות בזמן שהוא וסביבתו הקרובה לא מכירים את מאות הימים, את הפחד מהטלפון, מהדפיקה בדלת.

כשהקמתי את המילואימניקים אמרו לי אינספור פעמים "לא צריך אותך". יש את גוש השינוי.
ואני הסברתי שמישהו חייב להיות המשוגע לדבר, שראיתי פוליטיקה, שכבר חוויתי את "הפשרות הנדרשות" ביום שאחרי, את המשפטים המעוותים על "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". אני מודה שלא דמיינתי שזה מה שיקרה בכזו מהירות. בכזו ציניות. שככה ביום אחד, בשעה אחת, יהפכו כל כלי התקשורת הישראלית לתומכי ממשלה מתפשרת עם המפלגות החרדיות. שישתמשו באותו תירוץ נוראי של ערוץ 14 שאותו תקפו - שאין ברירה. שיש דרך לעשות זאת "בתהליך".

עזבו את תוצאות הבחירות. איך זה יכול להיות? איך אפשר לוותר? איך אתמול הייתם בברית המשרתים, כעסתם עליי והסברתם שאין בי צורך, והיום אתם מוכנים שגולדקנופף יקבל החלטות. אתם לא מבינים שזו הזדמנות חד-פעמית, שאם הנושא יורד מסדר היום ממשלות בעתיד לא יצליחו לשנות כלום. עזבו את מבחן התוצאה. יש כבר שינוי. שני הגושים באחדות מלאה. לא אכפת להם. הנושא היחיד שחשוב הוא ביבי. בעד ונגד. אמרתי במהלך מערכת הבחירות אינספור פעמים שאני לא רוצה את נתניהו, אבל הוא לא הדבר הכי חשוב לי.

יותר חשוב לי שהמדינה לא תתפרק לאוטונומיות. שלא נשאיר לילדים שלנו אזורים חסרי ריבונות בנגב ובגליל - פרוטקשן, פוליגמיה, ואינספור נשקים בלתי חוקיים שיכולים להיות מופנים כלפינו. ולהבדיל, אזורים חרדיים (שטעטלים) שבהם אין מדינה. יש כלכלה שונה ואין חובות וזכויות. מדינה שבה יש עוד מעט רוב לא ציוני. לא נחזיק ככה מעמד. לא חברתית, לא כלכלית. הרי עד לפני שבוע הנהנתם בראש כשאמרתי את זה. בשבוע אחד הכל מתהפך? ובכן, אצלנו לא. אני מתכוון להמשיך להיאבק. לא נוותר על אותם עקרונות. אנחנו מייצגים 155,000 מצביעים שביקשו ממשלה ציונית וגיוס לכולם.

אני בטוח שיש עוד מאות אלפים אחרים שלא הצביעו לנו שמבינים עכשיו למה אנחנו היינו היחידים שביקשו לפתור. למה יש מי שכל כך התנגדו לנו. אנחנו פה. לא נוותר, נאבק על השינוי הנדרש. ולאלה שהתהפכו, אני מבקש, תחסכו בהסברים. אין לכם מה לתקוף אותי שאני לא מבין פוליטיקה, שככה זה. שאין ברירה. "ששרפנו קולות". מי ששרף קולות זה מי שנתן תמיכה "למפלגה גדולה" שהתחייבה שתהיה רק ממשלה ציונית ובתמורה קיבל תקיעות פוליטית ונכונות "לגיוס מרוכך". זה כבר לא משנה איך זה יסתיים, הפכתם את המאבק הצודק והנחוש שלנו לספין פוליטי. תדעו שאנחנו לא מוותרים. ראש בקיר. אצלנו באמת מילה זו מילה. אבל בעיקר, וכנראה זה ההבדל הגדול: אצלנו מאמינים במעשים ולא בדיבורים.