מבט מקרוב מגבעת הקפיטול

סיכום יומיים של ביקור מטעם LIBRAEL - Liberal Israel בקונגרס האמריקני, 12 פגישות עם לשכות שמייצגות תשע מדינות. כמובן, כמו בכל שיחה בין-אישית צריך לקחת בעירבון מוגבל, אבל יש כמה מגמות שחזרו על עצמן:

הסיטואציה הפוליטית: מאוד הסתקרנו להבין מה קורה בארץ, מה האפשרויות להרכבת ממשלה ומה המשמעויות השונות שלהן, כולל האפשרות ללכת לבחירות חוזרות.
בשום משרד לא הסתירו את השאיפה שלהם לראות את נתניהו עוזב את משרד ראש הממשלה (בכל זאת דמוקרטים), אבל כן הדגישו שבכל תרחיש - בין שהוא עוזב ובין שלא - מה שחשוב להם הרבה יותר זה שישראל תשנה מדיניות, לכל הפחות בצעדים קטנים, באופן שימחיש לא רק לבוחר האמריקני אלא גם למחוקקים שהיא "עדיין מחויבת לערכים דמוקרטיים".

"הרי", ככה אמרו לי במשרד מאוד פרוגרסיבי שבד"כ ביקורתי מאוד כלפינו, "אם נתניהו עוזב אבל הממשלה החדשה ממשיכה באותו הקו, אתם מוכיחים לקיצוניים אצלנו שהם צדקו והבעיה היא לא המדיניות שלכם אלא עצם קיומכם". מה יכולים להיחשב צעדים כאלה? בתור התחלה, יש הבנה - מקיר לקיר, כולל באגפי השמאל של המפלגה - שפינוי התנחלויות לא אפשרי, לא בזמן הקרוב (טווח של שנים) ולא בקונסטלציה פוליטית שכוללת את בנט וליברמן. הדברים שכן חזרו על עצמם: טיפול יסודי בפשיעה הלאומנית (וראו הסעיף הבא) ביו"ש, הרחבת הסיוע ההומניטרי לעזה והימנעות מהרחבת הבנייה ביו"ש, בפרט באזור E1.

בנוגע לעזה, אגב, יש הסכמה והבנה שבשלב מסוים ישראל תיאלץ לחזור להילחם - הרי חמאס עדיין על הרגליים - ובגדול, מבלי להתחייב, נאמר לי שישראל יכולה לצפות לתמיכה במהלכים צבאיים ובתהליכים לדה-רדיקליזציה של עזה (כולל שני משרדים שאמרו מפורשות שהם מבינים שאונר"א היא שחקן שלילי בעזה!) כל עוד הם מלווים במאמצים נוספים, הומניטריים ומדיניים.

נקודה שיש הרבה שונות לגביה היא שאלת הלחץ הכלכלי על ישראל ("יטילו עלינו סנקציות"): יש הבנה שבקונגרס הנכנס יש אגף קיצוני מאוד שיחפש להפעיל לחץ כלכלי רחב על ישראל ככלי להעניש אותה. האנשים שאני דיברתי איתם מעריכים בסבירויות משתנות את האפשרות שחוק סנקציות יעלה להצבעה, באופן שנע בין "אני אופתע מאוד אם לא יעלה חוק כזה" לבין "לדעתי זה לא יקרה, אין להם מספיק כוח לכפות את זה".

אני הדגשתי, מעבר לפוטנציאל הנזק של חקיקה כזו, שישראלים בד"כ נוטים להגיב טוב יותר לגזרים ולא למקלות, ולכן לחקיקה כזו יכולה להיות השפעה הפוכה ממה שאותם קיצוניים מנסים להשיג. אחד הדברים שכן חזרו על עצמם היה שלישראל יש יכולת אמיתית לבלום חקיקה כזו, לא ע"י לובי אלא ע"י נקיטת אמצעים בעצמה - בפרט בנוגע לפשיעה לאומנית ביו"ש. במשרד מאוד ידידותי לישראל אמרו לי מפורשות: "אם אתם תטפלו בזה בעצמכם, לא יהיה שום רציונל בלקדם חקיקה כזו, והאגף הקיצוני ייחשף כמה שהוא באמת - קיצוניים שלא באים לעבוד אלא באים לריב".

עוד אנתח בהרחבה את בחירות האמצע ומה הן מלמדות אותנו על אמריקה, אבל בגדול אפשר להגיד - כפי ששמעתי מהיועצים, כולל של מחוקקים שהתמודדו וניצחו בבחירות האלה - ש-kitchen table issues הם נושא מנצח עבור פוליטיקאים אמריקנים, הרבה יותר משאלות זהותיות ומוסריות, כולל ישראל.

זה מתחבר לשאלת הסיוע הצבאי (חזרה על עצמה כמעט בכל פגישה) ולאפשרות שיסתיים: אני אמרתי שלדעתי יהיה נכון להמיר את הסיוע בפרויקטי שת"פ הדדיים שיעסקו לא רק בביטחון לאומי, צבא וטכנולוגיה, אלא גם באותם Kitchen table issues - בריאות, אנרגיה, רווחה, צמצום פערים, מקומות שבהם ישראל יכולה להיות נכס לא רק לפנטגון או לסיליקון ואלי אלא גם לסם וברברה, השוטר והמורה ממילווקי ויסקונסין. במשרדים היותר פרו-ישראלים שישבתי בהם התלהבו מאוד מהאפשרות הזו, משני טעמים: גם כדי לשפר את חיי הבוחרים שלהם, וגם "כי אנחנו רוצים שהבוחרים שלנו ידעו שישראל יכולה להיות force for good".

בין הלשכות שביקרתי בהן הייתה של חבר בכיר בהנהגת המפלגה הדמוקרטית, שם נאמר לי בצורה ברורה: העובדה שנכנסו כל כך הרבה דמוקרטים חדשים, שרבים מהם טרם גיבשו עמדה מוצקה על רוב הנושאים ובהם ישראל, היא הזדמנות אדירה לישראל לנסות ולהשפיע עליהם. "הרי מתישהו הם ילמדו את הנושא, עדיף שילמדו מכם ולא מהם" (כש-"הם" מתייחס לקיצוניים במפלגה).

אסור, פשוט אסור לנו לפספס את ההזדמנות הזו - יותר מדי זמן השארנו את המגרש הדמוקרטי ריק ונתנו לממדאניז ולאל-סעידז של המפלגה להבקיע מול שער ריק. שיקום היחסים עם הדמוקרטים הוא אפשרי, הוא חייב להיות בראש סדר העדיפות של הממשלה הבאה, הוא לא יכול להיעשות רק מול הנהגה או מחוקקים ותיקים אלא גם ואולי בעיקר מול הדור החדש שלה שרובו עוד מגבש את דעתו בנושא, והוא גם לא יכול להיות רק בהובלת הממשלה.

פה ליבראל נכנסת לתמונה. כדי שנוכל להגיע לכמה שיותר מחוקקים חדשים, לכמה שיותר קולות עולים במפלגה, אנחנו זקוקים לתמיכה, לתרומות של אזרחים פרטיים כאן ושם שמבינים כמה הברית עם אמריקה נמצאת ברגע גורלי. עוד אכתוב בהרחבה על איך אפשר לסייע לנו במשימה הזו תוך כדי המסע הזה, אבל בינתיים אני מזמין את כל מי שמודאג מעתיד הברית עם אמריקה להיכנס לאתר שלנו ולתרום.