שקר מביך

צפיתי (ולא בלי קושי) בטור המצולם של מוריה אסרף שבו היא מקוננת על חד-גוניותה של התקשורת, על ההטיה שמאלה שאיתה גדלה ועל המקום החשוב שלה כמשהו שבין מאזנת למיישרת לימין של ערוץ 13 ובכלל. ונדמה לי שצריך להגיד כמה דברים על הסרטון הזה, 1:48 דקות בסך-הכל אורכו. אסרף צודקת בדבר אחד: בשלהי שנות התשעים, כשהיא נולדה, ואף בעשור הראשון של שנות האלפיים, רוב אנשי התקשורת בישראל היו במרכז-שמאל. רוב, כי לצד אמנון אברמוביץ' ורזי ברקאי היו גם רוני דניאל וירון דקל; מרכז, כי על כל אילנה דיין או רביב דרוקר היו בן כספית, עמנואל רוזן, ארי שביט, מיקי חיימוביץ' ויאיר לפיד (שהפכו לפוליטיקאים מטעם מפלגות מרכז אפילו), ושלי יחימוביץ', למשל, הייתה כבר חברת כנסת כשהייתה מוריה אסרף בת שמונה. במילים אחרות, ההטיה שהיא מדברת עליה הייתה צנועה משמעותית משנדמה לה.

אבל כשאסרף מדברת על הטיה היום בתקשורת, היא פשוט משקרת. זו לא רק העובדה שהיום יש בטלוויזיה שני ערוצים שמשדרים תוכן ימני (i24) עד ימני קיצוני-ביביסטי (ערוץ 14), או זה שברשתות האחרות - 11, 12, 13, 16 - יש המון אנשי ימין, כולל אילה חסון (עד לפני כמה ימים), יערה שפירא, קלמן ליבסקינד, זאב קם, שחר גליק ועוד (11), עמית סגל, דפנה ליאל, ירון אברהם, עופר חדד (12), אסרף עצמה, ברקוביץ', מיכאל שמש (13), אילון לוי, שלומי גיל, דב אייכלר ואפילו מאור זגורי (16) ועוד. זו גם העובדה שהעיתונות הכתובה ברובה בימין (ישראל היום, ידיעות אחרונות, ג'רוזלם פוסט, מעריב) וכנ"ל העיתונות הדיגיטלית (ynet, וואלה ואחרים), ועוד לא דיברנו על הכמות האדירה של תקשורת דתית (מקור ראשון, בשבע, סרוגים) או חרדית שנוטה גם היא לימין (יתד נאמן, המודיע, המבשר, בחדרי חרדים).

לעומת כל אלה, לשמאל יש כמה עיתונאים בכמה רשתות (דרוקר, אהריש, חן ליברמן, מערכת הארץ וכדומה) וזהו, בגדול. גם דמויות אחרות בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה שלנו, כמו דני קושמרו או יונית לוי, נדב איל או חנוך דאום, הן, איך נאמר, לא אנשי שמאל. למען הסר ספק, לא כל הרשימה הזו מורכבת מביביסטים. רחוק מזה. מוזמנים לצפות בשלומי גיל בערוץ 16 החדש, עם הכיפה על הראש והקשרים בימין, מביא סקופ אחרי סקופ כמעט בכל ערב מבלי לתת לאידאולוגיה להטות את הסיקור המקצועי שלו. ואידאולוגיה יש. אני יודע, כי אנחנו מדברים עליה בכל פעם ששנינו בשידור, וזה לא מעט פעמים.

אבל חשוב מזה: מה שאסרף מציגה כ"דעות ימין אידאולוגי, מנומק וערכי" הוא מצג שווא. דה-לגיטימציה מתמשכת לחברי כנסת ערבים והצגתם העקבית כ"תומכי טרור" זו לא אידאולוגיה אלא גזענות. השתקת קולות שמאלניים, לרבות אי-הזמנתם לתוכנית או ביטול הזמנה (היוש), זו צנזורה. ללעוג לדוקטורים, בין אם שמם אל-סייד או טיבי, ובלבד שהם ערבים - זו אך ורק גזענות נטו, פר אקסלנס, כמו שמופיע במילון. גם זעקות בנוסח "תירגעי, את לא בכפר פה" של שותפה של אסרף לשידור אינן מופת ערכי מלא הוד והדר ז'בוטינסקאי. גם השקרים, הקונספירציות והטנגו העדין של עמית סגל אינם אידאולוגיה, ולמען הסר ספק, גם בור הרעל, הזוהמה והחרא שנקרא ערוץ 14 אינו איזה מאזן דגול שמציג רעיונות וערכים שמרניים מנומקים וראויים לדיון, אלא, ובכן, בור של רעל, זוהמה וחרא. וקוק, לפי השמועות. גזענות, שנאה, הסתה, פילוג, שיסוע, הרעלת בארות ושריפת אסמים - כל אלה אינם ערכים ולא משנה רעיונית סדורה ומנומקת.

אם אסרף מוכנה להיות נושאת הדגל של כל אלה, זו זכותה כמובן, אבל שלא תמכור לאף אחד סיפורים על הילדה הדתייה הקטנה שנשאה עיניה למסך וחיכתה למישהו שיביע את דעתה. זה לא רק שקר מביך, זו גם הודאה עגומה ועצובה בכך שלהיות בור ובריון זו היום האג'נדה הרעיונית של המחנה שהיא מתיימרת לייצג בתקשורת כאיזו דעת מיעוט שראויה להגנה.