"החדר הכחול", "במסע לאודיסאה" ו"בחירות של אמנות"

היא למדה באקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון במוסקבה (1995–2000) ובאוניברסיטה בברלין (2000–2003). היא מציגה במוזאונים ובגלריות בארץ ובעולם, והייתה בין מייסדות וחברה בתנועת "הברביזון החדש". הכשרתה וקרבתה לעולם התיאטרון ניכרות בשילוב יסודות תיאטרליים בציוריה. היא עוסקת במרחב האינטימי והביתי תוך התייחסות להקשרים תרבותיים והיסטוריים.

מאז עלייתה ארצה ניכרת השפעת האור הישראלי החזק על חלק מציוריה. בעבודותיה מיושמת אימרתו של מוריס דני משנת 1890: "ציור, לפני שהוא סוס מלחמה, אישה עירומה או סיפור כלשהו, הוא בראש ובראשונה משטח שטוח מכוסה כתמים צבעוניים". זוהי בעצם הצהרה האומרת שלא הנושא הריאלי חשוב אלא האיכות הציורית הנובעת מסידור הצבעים על גבי הבד – קריאה הסוללת את הדרך גם לציור המופשט.

בציוריה היא צמודה לריאליה, אך מיקומי ומיחברי הכתמים הצבעוניים המרכיבים את העבודות הם העיקר ולא הנושא עצמו. בגלל הסדר הקומפוזיציוני המובהק הקיים בציוריה, ניתן להסתכל עליהם מכל כיוון והם יישארו מסודרים והרמוניים. ניתן לראות בציורי מאטיס מקור השראה לכמה מציוריה: לדוגמה היצירה "הפס הירוק" משנת 1905, שזוכה לעיבוד מחודש בציורה "צל הטורקיז", או "החדר האדום" שמהדהד ב"חדר הכחול". התערוכה תימשך עד ה-12.12.26.

הפסל אבי שפרבר מציג בגלריה אשכילה, השוכנת ברחוב הפנינים 2 ביפו, את "במסע לאודיסאה". אבי הוא פסל אבן וירטואוזי ותיק, המפליא להעלות יצירות בסוגים שונים של אבנים, בשילוב חומרים נוספים. אבי, שהוא מהנדס תנועה לשעבר, מבטא את אהבתו האמיתית – הפיסול באבן. בסבלנות רבה ובמיומנות מקצועית הוא מגלם בדימויים חזותיים את מסעותיו האישיים בפועל ואת מסעותיו הרוחניים בלימוד של היסטוריה, מיתוסים, אגדות ומסתורין.

כל תערוכה היא פרי מחקר, התעניינות ועבודה על נושא מסוים. (לדוגמה, בשנת 2015 אצרתי לו תערוכה בגלריה אפרת בתל אביב תחת הכותרת "אלף", שהתכתבה עם מוטיבים מהמיתולוגיה והקבלה היהודית, בין היתר סביב נושא הגולם). התערוכה הנוכחית, "במסע לאודיסאה", עוסקת בדימויים הקשורים לסיפור מסעו של אודיסאוס. לדבריו של אבי שפרבר: "כל מסע מתחיל עם הדחף להשיג מטרה בכוונה לשוב הביתה. זהו המוטיב העיקרי בסיפור האודיסאה – השיבה הביתה".

יכולתו הייחודית לפסל באבן מאפשרת לו גם הפעם לשלב בין הפיגורטיבי לאבסטרקטי, לחבר חומרים שונים וליצור צורות ייחודיות משלו. לדוגמה, ביצירה "אטרופוס אלת המזל" הוא מלפף חבל עשוי מאבן סביב גליל אבן מחורץ ומשלב מספריים מן המוכן באחד מפתולי החבל. הוא משלב סוגים שונים של אבנים עם חומרים נוספים, כמו ביצירה "פנלופאה" בה שילב תלייה, חבל ופרספקס, או ב"פנלופה עקובה" שבה שילב שיש, ברזל, בזלת, בד וחבל.

הצורות מרמזות לעיתים על רבדים נוספים, כמו בפסל "האל 9000" העשוי שיש וכרטיסי מחשב, המהווים יחד צורה של טיל שמוכן להמראה או לסירוגין כובע של שליט מצרי קדום. על החלק המרכזי ישנם מתווים המזכירים פני חייזר. שילוב של עתיק ומודרני, ריאלי ומסתורי, מיתוסים וקיומם בעולמנו היום, מהווים חלק ממשנתו הייחודית של הפסל אבי שפרבר.

"בחירות של אמנות", המוצגת במרכז עמיעד בשוק הפשפשים, היא תצוגה רבת היקף המכילה יצירות בתחומי אמנות מגוונים: ציור בטכניקות שונות, פיסול, הדפסים, ציורים, צילומים, עבודות נייר ועוד. התערוכה, באוצרותן של יעל ניצן ואיריס אלחנני, חושפת את יכולותיהם המפתיעות של אמנים שחלקם עדיין לא ידועים. משרעת הגילאים של המציגים נעה בין יוצרים צעירים ועד לשניים שנפטרו: דב הלר (1937–2018) והרולד רובין (1932–2020). המכנה המשותף שמתבטא גם בשם שנבחר הוא "הבחירה באמנות" – כל אחד מהם בחר לעסוק באמנות המתאימה לו ומיישם אותה בצורה עקבית.

עבודתו של הרולד רובין מככבת בכרזה של התערוכה: זוהי דמות אישה באדום בתנועה המזכירה ריקוד או צעד גמיש, אך גם מתח וחוסר יציבות. שינוי הפרופורציות והצבעים מקנים הרגשה של תנועה דינמית נמשכת. בתווית ליד העבודה מוסבר: "הגוף הופך למחווה של תנועה והבעה. אפשר לקרוא את תנועת הקו שלו גם בזיקה לאלתור מוזיקלי – כמחווה המחפשת את דרכה, מגיבה ומשתנה תוך כדי עשייה. היא מזמינה לחשוב על הבחירה כיצד להציג את הגוף הנשי ועל האופן שבו צבע, קו ומחווה מעצבים את מבטנו עליה".

דב הלר (1937–2018) היה אמן רב-תחומי, חבר קיבוץ נירים. בשנת 1997 הקים סדנת הדפס ותחריט שלמדו בה אמנים רבים. בתערוכה מוצגת סדרה שהודפסה בסדנה בשם "תל ג'מה", הקשורה גם לסיפורים היסטוריים וגם לתל ארכאולוגי בשם זה השוכן ליד נחל הבשור, המורה על ריבוד היסטורי ומקשר בין עבר והווה ובין הנוף והסיפורים ההיסטוריים. מבין העבודות המעניינות של האמנים הרבים אזכיר לדוגמה את עבודות הנייר של ורוניקה אלון, ילידת קולומביה, שלמדה פיסול, תולדות האמנות ועוד.

בשנת 2004 הקימה סדנה ליצירה והוראה וכיום מתמקדת בעבודות נייר ייחודיות. היא בוחרת באמנות כדי לשמר זיכרון (יש עבודות הקשורות ל-7 באוקטובר לדוגמה), לעבד חוויות וליצור קשר מהפיסה הבודדת אל השלם. אלה עוקב, המייצגת את הדור הצעיר, מציירת ציורים על-פי צילומים ישנים וקטעי ארכיונים, וחוברת לזיכרון הקולקטיבי של בניין הארץ דרך הסיפור ההיסטורי המשפחתי שלה.

יעל יחזקאל מעלה בסדרת ציורים וכתיבה את הקשר בין זיכרונות ילדות והקידמה – בין נוף ילדות שליו, הכבישים ששרטו אותו והקיפו בניינים, ושכונה שלמה שבלעה את הכל ואת המנזר גם. פסלה של אביטל איפרגן, "צבר", נולד גם הוא מתוך געגוע לפשטותם של דברים, לילדות שבעמק, ושואל שאלות על ילדות ושורשים, חלומות ומציאות, ותקומה וחידלון. התערוכה כולה מציגה בחירות באמנות להבעה, לשמירה על קשר ולהנצחה.