הנאום ה"מפלג" של נתניהו

לפני שנתיים בערך, במהלך שיחה פוליטית עם חברה, הגענו לנקודה שהיא העוגן המנטלי של כל שונאי נתניהו, הציר של תפיסת עולמם: "נתניהו מפלג". עניתי לה: בטוח תצליחי לחשוב על דוגמה כלשהי, תוכלי לתת לי מקרה שבו נתניהו "פילג"? אחרי מאמץ חשיבתי קצר שלא העלה דבר בחכתו, בעוד אני ממתין בשתיקה ורק מסתכל עליה, חזרה למושכל הראשון של הרל"בת: הוא אמר שהשמאל שכחו מה זה להיות יהודים.

עניתי לה שמדובר בכמה מילים שיצאו מהקשרן מתוך משפט שלם שלא היה בו דבר מפלג, אבל בטוח שאם הוא כזה מפלג, מן הסתם יש דוגמה עדכנית יותר מאשר אמירה מלפני 30 שנה. היא לא הצליחה למצוא כזו, אבל עדיין נותרה דבקה בעיקר האמונה של השמאל, שנתניהו מפלג. האם הערבים טענו שהנאום של נתניהו שעסק בהם היה מפלג? הציטוטים (המעטים מאוד יש לומר) שנתניהו הביא, היו מבט ישיר ומפוכח על המציאות שאנחנו מתמודדים איתה. עבור הח"כים הערבים הציטוטים האלה הם כמו מדליות על החזה שלהם.

לביטוי "מפלג", כמו לכל המילים האחרות שהשמאל עושה בהן שימוש ("דמוקרטיה", "חופש ביטוי", "משתמטים", "שוויון", "מדינת חוק"), אין שום תוכן מהותי, מלבד תפקידו הפוליטי האינסטרומנטלי לבצע דה-לגיטימציה ואד-הומינם - במקרה הזה - בנתניהו, כחלק מדרך חיים של התמודדות עם המציאות. כך עשו גם באוסלו, כך עשו בהינתקות וכך עשו גם בנושא החטופים. מי שמציב מולם את המציאות, ההתמודדות איתו לא נעשית דרך ויכוח אינטליגנטי אלא קודם כל דרך השמדת הערך שלו. מי שהתנגד לעסקות החטופים שהיו כניעה לחמאס וחזרה לשישה באוקטובר, לא היה אדם לגיטימי עם דעות שונות, אלא "מר הפקרה", "קיצוני", "רוצח".

אם הדובר נשלל, אין ערך לטיעונים שלו ואין צורך להתמודד איתם, וכך ניתן להכריע את הווכוח הפוליטי. כשאיזנקוט טוען שהנאום היה מפלג, המשמעות היא שהוא בוחר באופן מודע לסגור מדפים על תפיסת המציאות שלו ולהשאיר את מה שסותר אותה בחוץ. התפיסה הזו אצל אדם שעלול להפוך לראש ממשלה בתוך זמן קצר, תביא בוודאות את האסון הבלתי נמנע כפי שהתרחש אחרי אוסלו וכפי שהתרחש אחרי ההינתקות, כי המציאות לא באמת ממתינה בחוץ עד שיכירו בה.