שיחה כואבת עם פרשת "תולדות"

זיקנה מביאה עמה הרבה כאב לאדם בשלל מישורי חיים. למדווי זקנתו של יצחק אבינו נוספה מכה קשה - העיוורון. מציאות מכאיבה נפרסת לפנינו בפסוק א' בפרק כ"ז: "וַיְּהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאוֹת...". כאב העיוורון משתלב בהתבטאות של יצחק, המזדקרת בעוצמה רבה בפסוק ב' באותו פרק - "זָקַנְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי אֶת יוֹם מוֹתִי".

כואב לקרוא בפרשת "תולדות", שרעיית אדם עיוור, רבקה אמנו, מנחה את בנה לשקר לאביו העיוור, החש את ידה הגרומה של המוות ניצבת לפניו. יצחק אינו יודע בדיוק מתי אותה יד גרומה של מוות תנווט את חייו אל נתיב הכמישה והכיליון הסופי המוחלט. טרם מותו שלח את בנו עשו הבכור לצוד ולבשל לו מטעמים. למעשה יצחק ביקש מבנו בכורו עשו, שיכין עצמו למעמד הברכה, שתכלול כל מה שעשו רוצה לקבל מאביו טרם הפרידה האחרונה, טרם תחילת חיים ללא אב. מכאן, שקשה מאוד המעמד, שעשו בספר בראשית פרק כ"ז פסוק ל"ד צועק: "צַעֲקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד", כשהוא מתחנן בפני אביו: "בָּרְכֵנִי גַּם-אֲנִי, אָבִי". לעשו קשה להבין מדוע הוא אינו יכול לזכות בברכה, כפי שזכה יעקב, גם כאשר אביו מבהיר לו: "בָֹּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִקַּח אֶת בִּרְכָּתְךָ" (שם, פסוק ל"ה). מצער, שפרשת "תולדות" מפגישה אותנו עם מרמה, הנושמת במשפחה של יצחק אבינו.

כואב לקרוא בפרשת "תולדות", שהמרמה היא פרי עמלה של האם, רעיית יצחק ואם התאומים, עשו ויעקב. רעייתו של יצחק היא זו שהניעה את בנה יעקב לשקר לאביו העיוור, לאב, שכהו עיניו. במעשה המחפיר של תכנון שקר ושותפות בביצועו פגעה האם רבקה בנדבכי היסוד של המוסד הנקרא משפחה בישראל. שקר ומרמה הם הרס נדבכי הקיום של תא משפחתי. יתרה מזאת, רבקה בהניעה את בנה לשקר, וגם בעובדה שהיא נטלה חלק בביצועו של השקר, העלתה את המשפחה העברית השנייה על שרטון האיבה והשנאה. כל מה שעשתה רבקה לא תרם לבניית תא משפחתי, לבניית הדבר היקר לקיומנו כחברה, שבנדבכיה חייבים להיות תאי משפחה יציבים, שהאמת היא הדם הזורם בעורקי חייה החברתיים והלאומיים. מצער, שרבקה אמנו מעדה בנושא כה חשוב, ויצחק העיוור, שכהו עיניו, אינו יכול לעשות דבר מול מעשה מחפיר של רעייתו.