בין ירח של שטות לאלוהים

היום שלחתי למנויי 'פיוט' הרהור על שיר שתייה מאת אברהם חלפי, השחקן והמשורר הנהדר. את ההרהור והשיר אפשר לקרוא באתר, ושם גם להצטרף חינם לרשימת המנויים.

אברהם חלפי (1906-1980) היה שחקן תיאטרון ומשורר מרגש. הוא נולד בעיר לודג' בפולין, וכשהיה בן שמונה-עשרה היגר לארץ ישראל והתנדב לגדוד העבודה. לאחר שנה הצטרף לקולקטיב של תיאטרון 'האהל'. הוא כתב אחד-עשר ספרי שירה ושני ספרי ילדים. אריק איינשטיין, שחלפי היה סנדקו, שר רבים משיריו שהולחנו, ובהם 'עטור מצחך', והפך את שירתו לפופולרית. את השיר 'ירח של שטות' קראתי בספר 'שירים מן הזמן החשוך' (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984).

אברהם חלפי היה שחקן שידע להחליף דמויות ומלבושים במהירות, ונדמה לי שגם חלפי המשורר היה שחקן שהחליף דמויות ותפקידים, והוא משחק תפקידים של בדידות ושל הגות עמוקה ושל שכרות ושל השתטות. לפעמים הוא כותב:

צְחַק עִם עַצְמְךָ
אֶל עַצְמְךָ
כְּאִלּוּ רְאִי אַתָּה

ולפעמים הוא כותב:

אָז מָה אִם בֵּן-אָדָם
הוּא קְצָת שִׁכּוֹר
וְאֵין לוֹ מָה
מִשַּׁרְווּלוֹ לִשְׁלֹף
וְהוּא שָׁר לְעַצְמוֹ
הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב וְשָׁר

בשיר 'ירח של שטות' שר חלפי על שתייה ועל השתטות, ואולי זו דרכו להתמודד עם רגע של בדידות (בשיר 'הירח אשם' הוא כתב: "יוֹדֵעַ אֲנִי: הַיָּרֵחַ אָשֵׁם, כִּי חָתוּל שָׁם בוֹכֶה בַזָּוִית"). השיר נפתח בארבע שורות שהן משפט אחד: "אֵין צֵל שֶׁל חֵטְא בְּלָשִׁיר שִׁירִים שֶׁל שְׁטוּת יְרֵחִית לִכְבוֹד הַלָּן בַּשָּׁמַיִם". זו הכרזה מתבדחת נגד רצינותה של השירה (ואולי רצינותו של הקורא). לרגע נדמה לנו שאכן, אין שום צל של "חֵטְא" לשיר שיר של "שְׁטוּת יְרֵחִית" בזמן שכרות. לרגע נדמה לנו גם שאל הירח פונה המשורר כשהוא מתאר את "הַלָּן בַּשָּׁמַיִם". האמנם? אני נזכר בשירים אחרים, שבהם זועק חלפי דווקא נגד אלוהים:

אִם יֶשְׁךָ
(אֵין כָּמוֹךָ יֶשְׁךָ)
אַל תַּסְתִּיר פָּנִים
בְּנֵי אָדָם מְדַבְּרִים אֵלֶיךָ
לֹא אֲבָנִים

אבל מול "הַלָּן בַּשָּׁמַיִם", שאינו דווקא ירח, המשורר השותה ישן במקום פחות נעים ונישא, והוא משתטה במין חרוז מתחטא בלמ"ד מתגלגלת: "אֲנִי הַלַּיְלָה לָן לִי בַּגַּן לִי". וכדי להסתיר את העצב ואת חוסר התוחלת שבתלונה כלפי שמיים או כלפי האל, הוא ממהר להצטדק: לא! לא! אני סתם ככה "הִנֵּה יָדִי הוֹשַׁטְתִּי לַחֲטֹף קְצָת יָרֵחַ שֶׁל שְׁטוּת בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת".

אני אוהב את שיריו העצובים והמהתלים של אברהם חלפי, שמעוררים בי תמיד תחושה של בדידות, למרות שרחל חלפי, אחייניתו, כתבה לי שמת כשהוא מוקף במשפחתו ובחבריו. בשירי הבדידות שלו שב חלפי ופונה אל אלוהים, או טוען נגדו:

וֶאֱלֹהִים
שֶׁלִּפְעָמִים מִתְבַּקֵּשׁ לִי לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ
מֵעֹמֶק הַפַּעַם הַזֹּאת הָאַחַת הַיְּחִידָה שֶׁל חַיֵּינוּ

וכמו הירח, שחלפי מרשה לעצמו לכנות אותו "יָרֵחַ שֶׁל שְׁטוּת", כך גם אלוהים, שחלפי אינו מזכיר את שמו, מרחף מעליו תמיד ומפיג את בדידותו.