היא אינה יודעת

התייחסות סקירתית על השיר היפה של לאה צבי דובז'ינסקי "היא אינה יודעת" (מתוך ספרה "סוד גידול הפרפרים")

מילות השיר:

אִשָּׁה
שׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּה
מַבָּטָהּ בַּתִּקְרָה נָעוּץ
בֵּטוֹן וּלְבֵנִים
עוֹצְרִים מְעוּפָה
מַפְרִידִים בֵּין חֲלוֹמָהּ
הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת
הַשָּׁמַיִם כְּחֻלִּים

הכותרת

"היא אינה יודעת" - כותרת מאוד מסתורית. שואל עצמו הקורא: מי זאת היא? ומה היא לא יודעת? כותרת כזו מגרה את הסקרנות לראות מה השיר אומר על כך... ואילו תשובות הוא נותן לשאלות שבכותרת.

לשיר עצמו: השיר פותח בתיאור מהחיים: אישה שוכבת במיטה ומבטה נעוץ בתקרה. שואל עצמו הקורא: האם בשל התנוחה של שכיבה על הגב באופן טבעי היא מסתכלת בתקרה כך באופן סתמי? אבל המילה "נעוץ" מעוררת שאלה:

א. ייתכן שהנעיצה של המבט מלמדת על אימוץ המחשבה על דבר מה.
ב. ייתכן שהנעיצה בתקרה היא בשל כאבי גוף?
ג. אפשר שזו סתם "בהייה", ובשל התנוחה על הגב הבהייה היא לאיזושהי נקודה בתקרה.

התשובה לכך ניתנת מיד בשורת השיר שלאחרי התיאור: "בֵּטוֹן וּלְבֵנִים עוֹצְרִים מְעוּפָה". כלומר, היא חושבת לעומק על נושא מסוים אך לא מוצאת פתרון: "נעוץ" מקבל משמעות של מחשבה עמוקה. "בטון ולבנים" מקבלים משמעות של מחיצה! דרך ללא מוצא: אין פתרון למחשבה המעמיקה בנושא מסוים.

ובהמשך: "מַפְרִידִים בֵּין חֲלוֹמָהּ". שוב מהפך בחשיבת הקורא. מה פירוש "מפרידים בין חלומה"? כלומר, הנושא שהיא חושבת עליו אינו "הנעוץ" המעמיק, אלא חלום שהייתה רוצה שיתגשם. היא יודעת שהבטון והאבנים מפרידים בין חלומה. נשאלת השאלה: מפרידים בין חלומה למה או למי? והתשובה: בין חלומה לבין רצונה, בין החלום המעורפל לבין ה"אני" המציאותי. הפואנטה: בשל אותה מחיצת אבן היא לא יכולה לראות את הטוב והיפה; את האור ואת התכלת. את השמיים הכחולים והיפים.

כלומר, אם נראה את חלקי השיר, נמצא כך:

א. תיאור מצב מסוים – תיאור המעורר מחשבה מה הנעיצה בתקרה מלמדת.
ב. הנעיצה היא מחשבה משורשרת (עפה).
ג. המחשבה שלה היא בעצם חלום (הפתעה לקורא), חלום כנראה בהקיץ.
ד. מחיצת האבן מפרידה בין חלומה לבין המציאות – ה"אני" שלה.

אומנות הצורה והתוכן

ככלל: קיטוב בשיר, היינו הנגדה, יוצר מתח דרמטי וממילא מייפה את השיר. ובשיר: מבט סטטי נעוץ בתקרה מול עצירת המעוף – הנגדה היוצרת מתח דרמטי. הנגדה נוספת היא בין החלום לבין המציאות (הרצון של ה"אני"). הנגדה של מעין טון מוביל בין הרצון והנעיצה לראות, לבין השמיים הכחולים הלא-נודעים שמאחורי מחיצת האבן.

קרצוץ:
התקרה לבנה (בטון ואבנים)
השמיים כחולים.
שני צבעים של דגל ישראל.

המסר: מקרים שקורים לא אחת בחיינו – החלום המתנפץ או לא מוצא הגשמתו במציאות הקשה כאבן.