שנות המשבר ומעבר הגימנסיה לרחביה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הידלדל מספר התלמידים, והמוסד נקלע לקשיים כלכליים. השלטון העות'מאני החליט לסגור את הגימנסיה, שהייתה נתונה בחסות צרפתית. גם אגודת המורים, בראשות דוד ילין, לא מיהרה לסייע, והיו בה מי שסברו כי אין למוסד זכות קיום וכי יש לסגור את שעריו. אולם שלמה שילר לא ויתר. יחד עם צוות המורים המשיך לקיים את הלימודים באחד המבנים שהיו שייכים לבית הספר לאמנות בצלאל, בניהולו של בוריס שץ. בסוף שנת הלימודים 1916 נאלצו התלמידים והמורים להתפנות גם משם.
בשנת 1919, עם תום מלחמת העולם הראשונה, פתחה הגימנסיה מחדש את שעריה. תחילה עברה למבנה ברחוב החבשים, ובהמשך ל"בית דוידוף" בשכונת הבוכרים. מספר התלמידים הלך וגדל, עד שגם המבנה הזה נעשה צר מלהכיל את כולם. בשנת 1929, לאחר כעשרים שנות נדודים בין מבנים שונים בירושלים, עברה הגימנסיה למבנה קבע בשכונת רחביה החדשה, ברחוב קרן קיימת לישראל, סמוך לבית המוסדות הלאומיים. זהו המבנה ההיסטורי שבו היא שוכנת עד היום.
מיקומה של הגימנסיה ברחביה, שתושביה נמנו עם האליטה החברתית והאינטלקטואלית של ירושלים במחצית הראשונה של המאה העשרים, תרם למעמדה וליוקרתה. היא רכשה לעצמה מוניטין של מוסד חינוכי מוביל, ובין מוריה ותלמידיה נמנו אנשי רוח, מדע, תרבות, ציבור וממשל. ותיקי שכונת רחביה מספרים כי במאורעות תרפ"ט שימש בניין הגימנסיה מקלט לתושבי השכונה. במלחמת העצמאות פעלו במשרדיו כוחות ההגנה, ותלמידי הכיתות הגבוהות גויסו לשירות פעיל.
תנועת הצופים - חלק בלתי נפרד מתולדות הגימנסיה
פעילות תנועת הצופים הייתה אף היא חלק בלתי נפרד מתולדות הגימנסיה. בשנת 1937 הוקם בתחומה שבט מצדה, שהיה שבט הצופים הראשון בירושלים. הפעילות הצופית התקיימה בפיקוח הנהלת בית הספר. מורים שימשו "רשג"דים" ומדריכים. בשנות הארבעים אף הוקם בחצר הגימנסיה צריף ששימש מרכז לפעילות השבט במשך שנים רבות. בשנת 1965 הועברה פעילות השבט ל"בית פיליפס" שבעמק המצלבה, וכעבור שנתיים עברה ל"בית נועה" הסמוך, שבו ככל הידוע לי היא מתקיימת עד היום.
דורות של אנשי ציבור, מדע ותרבות
במהלך יותר ממאה שנות פעילותה חינכה גימנסיה רחביה דורות של תלמידים, שרבים מהם הגיעו לעמדות מפתח בתחומי הביטחון, המדע, התרבות, התקשורת והחיים הציבוריים בישראל. בין בוגריה ותלמידיה נמנים רובי ריבלין, נשיאה העשירי של מדינת ישראל; יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל, פרופסור לארכיאולוגיה ולימים סגן ראש הממשלה; אלופי צה"ל רחבעם זאבי, לימים שר התיירות ממנהיגי הימין, ועוזי נרקיס, שהיה אלוף פיקוד המרכז במלחמת ששת הימים; עמוס חורב, לימים נשיא הטכניון; והפעילה החברתית רות דיין.
עם בוגרי הגימנסיה נמנים גם אנשי ספרות, עיתונות ותקשורת, ובהם הסופרים יעקב אורלנד וא"ב יהושע, העיתונאים אליעזר יערי, נחמן שי, רפי מן, אהוד אשרי ועמליה ארגמן-ברנע, וכן אברי גלעד, גיל חובב, דנה וייס, ענת טלשיר ואילה חסון. רשימת הבוגרים הארוכה כוללת אישים רבים נוספים, מתחומי עשייה מגוונים, והיא מעידה על השפעתו של המוסד על החברה הישראלית לאורך הדורות.
חלק בלתי נפרד מהמורשת החינוכית, התרבותית וההיסטורית
יותר ממאה שנים לאחר הקמתה, גימנסיה רחביה היא חלק בלתי נפרד מהמורשת החינוכית, התרבותית וההיסטורית של ירושלים. סיפורה משקף פרק חשוב במאבק לביסוס החינוך העברי בארץ ישראל, ואת תרומתו של מוסד חינוכי אחד לעיצוב דורות של אנשי רוח, מדע, ציבור ותרבות. דווקא משום כך, היעדרו של שלט המורשת מחזית המבנה מעורר תמיהה. ראוי שהמועצה לשימור אתרי מורשת ועיריית ירושלים ישלימו את הטיפול בנושא, יתקנו את הטעויות שהתגלו בנוסח המקורי ויציבו שלט חדש, שיספר לעוברים ולשבים את סיפורה של הגימנסיה ואת מקומה החשוב בתולדות העיר והחינוך העברי.
תפוס כינוי יחודי
ייתכן ששר הביטחון איזנקוט הוא רעיון עדיף על פני ראש הממשלה איזנקוט, לפחות לפי שעה
