25 שעות ששינו חיים: הסיפור שמאחורי מבצע שלמה

38 שנים ביישוב, 25 שנים בחיל-האוויר

לפני שנכנס לסיפורו של מבצע שלמה, הקדיש אבירן כמה דקות להיכרות אישית. הוא מתגורר ביישוב מזה 38 שנים, בשלב ב', והוא אב לשני ילדים וסב לשבעה נכדים. "את מרבית שנות שירותי המקצועי עשיתי בחיל-האוויר, שבו שירתי במשך 25 שנים בתפקידים שונים, ובהם תפקידי פיקוד ותפקידים טכניים. התמחותי הייתה בתחום הבקרה האווירית, ובמהלך שירותי עסקתי בין היתר במכ"ם וביחידות הבקרה, שמשמשות 'שוטרים של השמיים', האחראים לניהול התנועה האווירית ולפיקוח עליה".

לאחר שחרורו מצה"ל המשיך אבירן לעבוד במשך 24 שנים בתעשיה האוירית, בחברת אלתא, העוסקת בין היתר בתחום המכ"ם. בתפקידו האחרון היה אחראי על הפיתוח העסקי בצפון אמריקה, והתגורר בוושינגטון, משם עסק בפעילות בארצות הברית ובקנדה. כיום הוא סטודנט לתואר מחקרי בנושא יהודי אתיופיה באוניברסיטת בר-אילן. הרקע המקצועי הזה אינו רק פרט ביוגרפי. הוא מסביר את מקומו של אבירן במבצע שלמה. "זה המקצוע הצבאי שלי", אמר לקהל, כשהסביר כי ניסיונו בבקרה אווירית הוא שהוביל לכך שהופקד על תכנון הרכבת האווירית ועל ניהולה בזמן המבצע.

"אני הייתי מופקד על הרכבת האווירית, על הבקרה של הרכבת האווירית", סיפר. במסגרת תפקידו היה עליו לתאם בין גורמי הפיקוח, מגדל הפיקוח בשדה התעופה באדיס אבבה, צוותי המטוסים והטייסים, ומטה חיל-האוויר בישראל. "על כל התזמור הזה אני הייתי אחראי", אמר.

מלחמת אזרחים ומרוץ נגד הזמן

בשנת 1991 התחוללה באתיופיה מלחמת אזרחים. כוחות המורדים התקדמו לעבר הבירה אדיס אבבה, ושלטונו של מנגיסטו היילה מריאם עמד בפני קריסה. הסכנה ליהודים שהתרכזו בעיר הלכה וגברה. ראש הממשלה יצחק שמיר החליט לפעול להוצאתם של היהודים מאתיופיה. לצורך כך נשלח לאדיס אבבה אורי לוברני, לשעבר שגריר ישראל באתיופיה, כדי לנהל מגעים עם השלטונות. לדברי אבירן: "המשא-ומתן התנהל בתנאים מורכבים. השלטון האתיופי הסכים לשחרר את היהודים תמורת תשלום כספי, ובשלב הראשון דובר על 25 מיליון דולר. בהמשך השתנו הנסיבות הפוליטיות, לאחר שמנגיסטו נמלט מהמדינה, והיה צורך להגיע להסכמות עם גורמים אחרים בשלטון".

גם ארצות הברית הייתה מעורבת באופן משמעותי. הממשל האמריקני פעל מול המורדים ומול השלטון האתיופי, במטרה לאפשר חלון זמן שבו ישראל תוכל להוציא את היהודים מאדיס אבבה לפני כניסת כוחות המורדים לעיר. ההסכמה הייתה שהמורדים ימתינו ולא ייכנסו לבירה עד להשלמת הפינוי. חלון הזמן שנקבע היה קצר במיוחד, והיה ברור שאם ישראל לא תפעל במהירות, המבצע עלול להסתיים באסון.

התכנון: להוציא את כולם, ובבת אחת

אבירן היה אחד מאנשי חיל-האוויר שהופקדו על ההיערכות המבצעית. המשימה הייתה מורכבת במיוחד. לא היה מדובר בטיסה אחת או במספר טיסות בודדות, אלא בתנועה בלתי פוסקת של מטוסי תובלה ונוסעים בין ישראל לאתיופיה. בשלב התכנון נבחנו כמה אפשרויות להשתלטות על שדה התעופה: כיבושו באמצעות כוח צבאי, פעולה בסגנון מבצע אנטבה או הגעה להסדר עם השלטונות המקומיים. בסופו של דבר נבחרה האפשרות השלישית, שאפשרה להפעיל את שדה התעופה ולהעביר אליו מספר גדול של מטוסים בזמן קצר.
"ההנחיה הייתה לפנות את כל הקהילה בבת אחת. היקף המבצע תוכנן בתחילה על בסיס הערכה של כ-22 אלף איש, ונדרשו לשם כך מטוסים רבים, בהם מטוסי בואינג ומטוסי הרקולס של חיל-האוויר".

כדי להגדיל את מספר הנוסעים בכל טיסה הוסרו ממטוסי הנוסעים מחיצות, מושבים וציוד פנימי שאינו חיוני. המטרה הייתה ברורה: להעלות כמה שיותר אנשים בכל גיחה.
גם החשאיות הייתה חלק מרכזי בהכנות. ראש הממשלה שמיר דרש לשמור על סודיות מוחלטת. המשתתפים נדרשו לחתום על התחייבות לסודיות, והתקשורת בישראל לא קיבלה מידע על המבצע. סיפר אבירן: "גם בביתי לא ידעו היכן אני. הודעתי למשפחתי שאעדר לכמה ימים, ורק לאחר שחזרתי הביתה הבינה אשתי היכן הייתי".

25 שעות באדיס אבבה

כוח החלוץ יצא לדרך בשני מטוסי הרקולס ובשני מטוסי בואינג, ובהם אנשי הפיקוד, האבטחה והציוד הדרוש להפעלת מרכז השליטה בשדה התעופה. "ההגעה לאדיס אבבה לא הייתה פשוטה. שדה התעופה נמצא בגובה של כ-7,600 רגל מעל פני הים, דבר שהקשה על ביצועי המטוסים. מסלול הנחיתה היה מוגבל באורכו, ולא היה במקום מערך תדלוק שאפשר להסתמך עליו. המשמעות הייתה שהמטוסים היו צריכים להגיע עם כמות דלק שתאפשר להם לנחות, להמריא ולחזור לישראל, או לחלופין לתכנן עצירת תדלוק במדינה אחרת". גם תפעול השדה היה מורכב. היה בו מסלול יחיד, וכל נחיתה או המראה השפיעה על תנועת המטוסים האחרים. כאשר מטוס גדול נחת, נדרשו בדיקות למסלול לפני שניתן היה להמשיך בפעילות.

המשימה של אבירן וצוותו הייתה לתזמן את תנועת המטוסים, לנהל את הקשר עם הטייסים ולתאם את הנחיתות וההמראות. "שניים מאנשי הצוות נשארו בישראל כדי לסייע בניהול התנועה האווירית מהארץ, ואחרים פעלו לצדי באתיופיה". עם הגעת הכוח לשדה התעופה החלה פעילות אינטנסיבית. במקביל להגעת המטוסים, הובאו אל השדה אלפי יהודים שהתגוררו באדיס אבבה ובסביבתה. לצורך העברת האנשים גויסו אוטובוסים מקומיים. אבירן סיפר על תושייה יוצאת דופן של אנשי השגרירות הישראלית, שהצליחו לגייס את מערך האוטובוסים בעיר באמצעות סיפור כיסוי של טיול מאורגן לגן החיות. לאחר שהאוטובוסים התייצבו, ניתן היה להשתמש בהם גם לצורך העברת העולים לשדה התעופה. "נדרש להקפיד על זיהוי העולים ועל ארגון הקבוצות, אך במקביל להימנע מחשיפת הפעילות. חיילים ישראלים ממוצא אתיופי סייעו בתקשורת עם האוכלוסייה המקומית".

מטוסים עמוסים עד אפס מקום

אחד המאפיינים החריגים של המבצע היה הצפיפות במטוסים. כדי להוציא את מספר האנשים הגדול ביותר האפשרי, הועלו העולים למטוסים בתנאים שלא דמו לטיסה אזרחית רגילה.
אבירן תיאר: "פונו המושבים והציוד, והנוסעים ישבו בצפיפות רבה על רצפת המטוס. לא היו חגורות בטיחות לכל הנוסעים, ובחלק מהטיסות לא חולקו מזון ומים". אחד הרגעים שהדגישו את ממדי המבצע היה טיסת מטוס בואינג 747 של אל על, שעליו הועלו 1,088 עולים לפי הספירה הראשונית. לאחר הנחיתה בישראל התברר כי מספר הנוסעים היה 1,122, בין היתר משום שחלק מהתינוקות והפעוטות לא נספרו בעת העלייה למטוס. "הטיסה הזאת נרשמה כשיא במספר הנוסעים שהוטסו בטיסה אחת במטוס מסוג זה", סיפר אבירן.

במהלך המבצע התמודדו אנשי חיל-האוויר עם עומס תעבורתי חסר תקדים. מטוסים נחתו, הורידו את נוסעיהם, הועמסו מחדש והמריאו לישראל. מטוסי ההרקולס פעלו אף הם ברציפות, לעיתים במבנים של כמה מטוסים יחד. נדרש לנהל את התנועה בזהירות, שכן כל עיכוב על הקרקע השפיע על יתר המטוסים. גם החשש ממחסור בדלק והקושי לנחות במסלול הקצר הפכו כל החלטה מבצעית למשמעותית.

לא רק מטוסים: גם אנשים מאחורי הקלעים

אבירן הדגיש: "הצלחת המבצע לא הייתה תוצאה של פעילות חיל-האוויר בלבד. מאחורי הקלעים פעלו גורמים רבים בישראל ובארצות הברית, ובהם המוסד, הסוכנות היהודית, משרד ראש הממשלה, צה"ל וארגונים יהודיים אמריקניים". בין המעורבים היו אנשי ממשל אמריקנים, דיפלומטים, אנשי מודיעין ונציגי הקהילה היהודית בארצות הברית. אחד הגורמים החשובים היה הרמן כהן ממחלקת המדינה האמריקנית, שסייע בתיאום מול הנהגת המורדים.
"ההבנה הייתה שהזמן פועל נגדנו. אם כוחות המורדים ייכנסו לאדיס אבבה לפני השלמת הפינוי, חייהם של היהודים עלולים להיות בסכנה", ציין אבירן.

גם בשדה התעופה עצמו התרחשו לא מעט אירועים בלתי צפויים. אבירן סיפר על רגע שבו מטוס ג'מבו נחת ונדרש לעצור את הפעילות כדי לבדוק שלא נגרם נזק למסלול. המטוסים כבר היו באוויר, והיה צורך למצוא פתרון מהיר כדי שלא לסכן את הטייסים ואת הנוסעים. היו גם רגעים קטנים של אנושיות בתוך הלחץ המבצעי. "כאשר אנשי הצוות היו מותשים לאחר שעות ארוכות של עבודה, הגיעו אליהם פיצות ממלון הילטון באדיס אבבה. מחווה פשוטה שהפכה לזיכרון בלתי נשכח עבור המשתתפים".

14,325 עולים בתוך 25 שעות

בסופו של דבר הושלם המבצע בהצלחה. במהלך כ-25 השעות שבהן פעל כוח החלוץ בשדה התעופה באדיס אבבה הועלו לישראל 14,325 יהודים. אבירן הציג בפני הקהל את היקף הפעילות האווירית ואת תנועת המטוסים, וסיפר על הרגעים האחרונים של המבצע, כאשר המטוסים האחרונים יצאו בדרכם לישראל. הוא תיאר את תחושת הסיפוק, אך גם את המתח הרב שליווה את המשתתפים. "מי שהיה מעורב במבצע נשא איתו את החוויה לאורך שנים. גם עבורי, למרות שנות שירות רבות בחיל-האוויר והשתתפות באירועים מבצעיים אחרים, היה זה אירוע יוצא דופן".

הוא הזכיר כי מפקד חיל-האוויר דאז, אביהו בן נון, התייחס למבצע כאל אירוע בעל משמעות והיקף חסרי תקדים. לדברי בן נון: "לא הייתה זו רק הצלחה צבאית או לוגיסטית, אלא פעולה שנועדה להציל חיי אדם ולהשיב לישראל אלפי יהודים". הרצאתו של משה אבירן בבית התרבות של כוכב יאיר צור יגאל הזכירה לקהל כי מבצע שלמה לא היה רק הישג תעופתי או צבאי. הוא היה ביטוי למאמץ משותף של אנשים רבים, בארץ ובעולם, שהתלכדו סביב מטרה אחת: להביא את יהודי אתיופיה לישראל. במילותיו של אבירן, העיקרון שליווה את המבצע היה פשוט וברור: "לא משאירים אף אחד מאחור".