סיכום הביקור בארה"ב: הזדמנויות ואתגרים

בחירות האמצע בארצות הברית מעמידות את יוקר המחיה במרכז, ומחייבות את ישראל להתאים את השיח המדיני ולהמיר את הסיוע הביטחוני בשיתופי פעולה אזרחיים

תומר אורג יומני בלוגרים תגובות
סיכום ביקור בארה"ב, בעשר נקודות:

1. הכל פתוח: אני בדרך כלל נמנע מביטויים כמו "שינוי טקטוני", אבל בחירות האמצע מעידות, לדעתי, שזהו אכן המצב – כל ההנחות שלנו על "מי יכול לנצח בחירות", "מה האסטרטגיה שעובדת" ו"איזו מדינה במשחק", פתוחות לדיון מחדש. זה כמובן לא אומר שכל מה שקרה ב-2026 ילווה אותנו מעכשיו במשך שנים: טקסס היא עדיין לא מדינה כחולה ואפילו לא מתנדנדת, כסף עדיין משחק תפקיד גדול בפוליטיקה, וזה שמועמד כמו אוסוף או שפירו (וראו מיד) ניצח בהפרשים דו-ספרתיים במדינות מתנדנדות ממש לא סולל לו את הדרך למועמדות לנשיאות.

2. אם נקבל שנייה את החלוקה של "מתונים מול קיצונים", אז אפשר לטעון שלמרות שלשמאל העמוק של ארה"ב יש לא מעט הישגים בבחירות האלה – כניסת שישה מחוקקים חדשים שמזוהים עם ה-DSA בבית הנבחרים והסנאטור עבדול אל-סייד במישיגן – ההישגים של האגף המתון גדולים אף יותר. בבית הנבחרים, רק שישה חברי קונגרס חדשים נתמכו בידי ה-Democratic Socialists of America, מתוך 42 חברי קונגרס חדשים בכלל, ובכלל רמות השלטון (כולל מדינתית ומקומית – state ו-local), ה-DSA תמכו ב-164 מועמדים, שמתוכם ניצחו 79 – כלומר פחות מחצי.

בסנאט, אם משווים את הניצחונות של אל-סייד (7% הפרש במדינה מתנדנדת), ג'קסון (6% הפרש במיין, מדינה כחולה) ופלנגן (10% במינסוטה, מדינה כחולה) לניצחונות של חבריהם למפלגה, מדובר בניצחונות קטנים יחסית. המועמדים המתונים יותר ניצחו בהפרשים גדולים יותר (אוסוף בג'ורג'יה ב-18%, קופר בצפון קרוליינה ב-19%), ניצחו במדינות קשות יותר (בראון באוהיו ב-5%, אנדרוז בדרום קרוליינה ב-4.5%, המילטון בקנזס ב-5%), או גם וגם (טלריקו בטקסס ב-12%). כלומר, אם הגל הכחול היה פחות גדול, יש סיכוי סביר שג'קסון ואל-סייד היו מפסידים, אבל טלריקו, קופר ואוסוף (וכן למשל שפירו, שרץ למושל פנסילבניה) היו מנצחים. במילים אחרות – זה שהקיצוניים הם קולניים ושהתחזקו לא אומר שהם הרוב.

3. לא הטראמפיזם מת, אלא ה-woke מת: זה תמיד היה נכון ש"זו הכלכלה, טמבל", ובארבע השנים האחרונות (יש שיגידו שש) זה נכון במיוחד. באופן ספציפי, אם בחירות 2016 הוכרעו על שוק העבודה ובחירות 2020 הוכרעו על הקורונה (שהיו לה השלכות על שוק העבודה), בחירות 2024 ו-2026 היו בחירות על יוקר המחיה. זה עלה בכל שיחה בקונגרס, בכל פאנל ב-CrookedCon ובשיחות עם הקהילות היהודיות – בין שאלו היו סטודנטים בוושינגטון ובין שהייתה זו הקהילה הרפורמית בווסטצ'סטר.

יש לכך משמעות פוליטית פנימית (יש גם משמעות גיאופוליטית בחוץ, וזה בסעיף הבא), והיא בהפשטה שה-woke מת, או לפחות חטף מכה אנושה – לא כתפיסת עולם, אלא כאסטרטגיה פוליטית. לא נתקלתי בספירת ראשים מהסוג שחוגג את "הסנאטור המוסלמי הראשון" או "יש שיא היסטורי בייצוג של...". ב-CrookedCon – הכנס של Crooked Media שהקימו בוגרי ממשל אובמה ושכרטיס אליו עולה מאתיים דולר, כלומר המשתתפים הם סגמנט מובחן מאוד (משכיל, מתעניין וכנראה גם אמיד) של האלקטורט הדמוקרטי – כמעט לא דיברו על "הגנה על ילדים טראנסים" או פירוק המשטרה (כן קצת על פירוק של רשות ההגירה ICE), וגם מועמדים פרוגרסיביים מאוד הדגישו שהפוקוס צריך להיות על "החיים עצמם": יוקר מחיה, מקומות עבודה (והסכנה ש-AI מציבה להן), בריאות, דיור ותשתיות.

4. היחס האמריקני לעולם הולך ונעשה יותר ויותר אינסטרומנטלי, וארה"ב – ככל שהאנשים שנפגשתי איתם ושמעתי אותם מייצגים – מעוניינת לקחת חלק פחות פעיל בהנהגתו, לקחת פחות סיכונים ולהשקיע פחות משאבים בהובלתו, ולבחון שותפות ויריבות לפי התועלת (או הנזק) שהן גורמות לכלכלה האמריקנית (ואתייחס להיבט הישראלי בהמשך). אומנם הביקור שלי התמקד בדמוקרטים, אבל זה בהחלט סנטימנט שאנחנו רואים אצל הרפובליקנים, ובניגוד למחשבה שהכישלון בבחירות יפיל את מחנה ואנס – הכישלון הזה מונע ישירות מהמלחמה באירן (הפרת שתי הבטחות של טראמפ: הימנעות ממלחמות חדשות והורדת יוקר המחיה), ולכן אם כבר, הוא צפוי לפגוע יותר במחנה רוביו.

המשמעות המיידית של זה מבחינת ישראל היא שכל השיח הגיאופוליטי המורכב שמצדיק את הברית עם ישראל דרך התועלות (הביטחוניות, הכלכליות והטכנולוגיות) שאנחנו מייצרים הוא אולי רלוונטי ברמת הדרג המדיני והמקצועי, אבל חסר חשיבות ברמת הציבור ש"רק רוצה לראות את מחירי החשמל והמים שלו יורדים". אם לצטט משקיע יהודי רפובליקני שנתקלתי בו אחרי הרצאה: "מעניין לו את הסבתא שיתופי הפעולה בין צה"ל לצבא האמריקני". זה דורש שיח אחר וסוג אחר של שותפות בין המדינות.

5. בינה מלאכותית: אולי אחד הנושאים המרכזיים בשיח שנתקלתי בהם – מהרמה המיידית, בשל התרומה של דאטה-סנטרים לעליית יוקר המחיה ודרך ההשפעה שלה על שוק העבודה ("בשביל מה לקחת הלוואות סטודנטים כדי לממן תואר אם אחר כך לא אמצא עבודה שתאפשר לי לשלם את ההלוואה הזו?") ופערים חברתיים, ועד שאלות עמוקות יותר על החוזה החברתי האמריקני (ניסחה זאת היטב חה"ק שרה ג'ייקובס מקליפורניה: "אנשים מרגישים שהחלטות שמשפיעות על העבודה שלהם, על השירותים שהם מקבלים מהמדינה, על המדינה עצמה, מתקבלות בידי מישהו אחר שיושב וכותב אלגוריתמים שאין להם השפעה עליהם, וזה בהגדרה לא-דמוקרטי ולא-אמריקני"). המשמעות של זה, בטח בהקשר של הסעיף הקודם, היא שהטיעון "אנחנו חייבים לנצח את סין במרוץ ה-AI" (טיעון שאני לכל הפחות מסכים איתו) מתקשה להבקיע בדעת הקהל האמריקנית.

6. יהדות אמריקה: אני לא יודע להגיד אם יהדות אמריקה "זזה ימינה", אבל ראיתי הרבה מאוד עדויות ל"התפכחות" (בהיעדר מילה טובה יותר) בנוגע למפלגה הדמוקרטית – גם בקרב מצביעים ופעילים דמוקרטיים וגם בקהילות ליברליות מאוד שנשארו ליברליות מאוד, יש תחושה חזקה שהמפלגה כבר אינה מהווה בית בטוח לציונים, ולחומרא גם ליהודים. מול זה, יש מי שמנסים לשנות מבפנים – יועצים במפלגה הדמוקרטית בקונגרס וארגוני חברה אזרחית – וחלקם גם ביקשו לשתף פעולה עם @lib_ra_el, ומנגד יש את מי שדווקא מתרחקים מהמפלגה ואולי אפילו מכריזים עליה מלחמה (לוביסט ציוני אמר לי שהוא "מתגאה בזה שאני אומר להם את כל האמת בפנים, כולל שיש להם דם יהודי על הידיים"), אבל לא בהכרח עוברים צד – בעיקר מתוך תחושה שגם במפלגה הרפובליקנית יש כוחות מאתגרים מאוד לישראל, חלקם אנטישמיים בגלוי (openly), שנבלמים כרגע בעיקר בידי טראמפ ורוביו.

7. יו"ש: אין נושא שקיבל יותר ביקורת מסוגיית הפשיעה הלאומנית ביו"ש, בכל מקום שבו ביקרתי ועם כל בן אדם שאיתו דיברתי, מכל הקשת הפוליטית. גם מי שחושבים שזה אירוע שולי מבחינה מספרית מדברים על נזק קטסטרופלי לישראל בדעת הקהל (מעבר כמובן להיבט המוסרי), ובכל משרד שביקרתי בו בקונגרס ביקשו להעביר מסר שזה הצעד המיידי שהם מצפים מממשלה – כל ממשלה – לעשות כדי להוכיח שישראל עדיין מחויבת לערכים דמוקרטיים. האם זה מספיק מבחינתם? לא, הם גם ציינו שהם מצפים ליותר – אבל לא הרבה יותר. בכמה משרדים בקונגרס שמעתי משפטים בנוסח "ברור לנו שישראל לא תפנה התנחלויות בשנים הקרובות" ו"אנחנו מבינים שהטראומה של 7 באוקטובר מקשה עליכם לתת אמון בפלשתינים", והצעדים בוני האמון שכן מצפים מאיתנו לעשות קשורים יותר בהימנעות מסיפוח, ולחומרא – הימנעות מבנייה ב-E1.

8. עזה: מעבר לציפייה להכנסת סיוע הומניטרי (או לפחות להגדלת הכמות שלו), הופתעתי לשמוע גישה מבינה למדי של צורכי הביטחון הישראלים ברצועה – החל מ"ברור לנו שיום אחד תחזרו להילחם" ונכונות לגבות לחימה כזו בתנאי שתיעשה בליווי מהלך מדיני מסיים וכפוף לדיני הלחימה, ועד הבנה שאונר"א הוא כוח הרסני (force for evil) ואינו יכול באמת למלא תפקיד חיובי ברצועה.

האם זה מספיק? לא, ברור שלא. מדובר בקומץ משרדים דמוקרטיים ולא בסיעה כולה, אבל זה כן משמש בעיניי אינדיקציה לכך שבהמשך לסעיף 2, לא "כל הדמוקרטים שונאים אותנו" ויש פרטנר – זה דורש בעיקר שינוי מנטליות מצידנו והבנה שאת ליבת התמיכה האמריקנית (אספקת נשק, וטו באו"ם) נהיה חייבים לקבל כפוף לוויתורים, חלקם רטוריים בלבד ("עקרונית אונר"א יכול היה להיות ארגון חשוב, וברור שאנחנו רוצים שלתושבי עזה האזרחים יהיו שירותי בריאות וחינוך, אבל...") וחלקם כואבים – השאלה היא עד כמה הוויתורים האלה כואבים. לפחות בינתיים ולפי מה שאני שמעתי – שכאמור אינו מייצג עמדה רשמית – נראה לי שהדרישות אינן מופרכות.

9. הסיוע הביטחוני: זו אחת השאלות שכמעט כל מי שנפגשתי איתו שאל אותי, בהמשך לאמירה של טראמפ מיום הבחירות. בגדול אמרתי את דעתי – שזה רכיב מדיניות שתם זמנו, שישראל מדינה עשירה מספיק כדי לשלם על ההגנה שלה בעצמה ושאין סיבה שמשלם המיסים האמריקני ישלם עליה (בין היתר בהמשך לסעיף 4). במקום זאת, ובדיוק בגלל שהבחירות האלה הוכרעו על יוקר המחיה, יש כאן פוטנציאל ענק בעיניי – ישראל יכולה, אם לצטט יועצת של חברת קונגרס דמוקרטית שניסחה זאת במדויק, "להיות חלק מסדר היום של יוקר המחיה" ("to be part of the affordability agenda"). המרה של הסכם הסיוע במסגרות של שיתופי פעולה – ביטחוניים מן הסתם, גם בעולמות הדו-שימושי (טכנולוגיה בעיקר), אבל גם בעולמות אזרחיים נטו כמו אנרגיה, בריאות ותשתיות – יכולה למצב את ישראל כמדינה שתורמת לאיכות החיים של האמריקנים, ולא רק לביטחון הלאומי של אמריקה.

ישאלו אנשים, האם זה מספיק כדי להתמודד עם הטיעונים הרציניים בנוגע לעזה וליו"ש או עם הקונספירציות והנרטיבים האנטישמיים-ממש? אז ברור שלא מדובר בפתרון קסם, וברור שמי שיותר (1) מודע פוליטית ו-(2) רגיש לסוגיות של זכויות אדם ימשיך להחזיק בטן מלאה על ישראל, אבל רוב הציבור האמריקני, כאמור, מתעניין בעיקר בכיס של עצמו.

10. אז אם לסכם – יצאתי למסע הזה מודאג, כי אסור להכחיש שעננה כבדה מקדירה את השמיים מעל יחסי ארה"ב–ישראל (והתמונה משקפת זאת), וחזרתי אופטימי הרבה יותר ממה שחשבתי – אבל אופטימיות מהסוג הזהיר ולא הנאיבי, אופטימיות מהסוג שתלוי הרבה יותר במה שהישראלים יעשו מאשר במה שהאמריקנים יאמרו או במי שיבחרו. מניח שאכתוב על זה עוד בימים הקרובים. או, בפרפרזה על דברים שאמר ידידי ד"ר אבישי בן-ששון "עומד לרדת גשם; השאלה היא אם אנחנו לוקחים מטרייה או מקללים את העננים".
תאריך: 19/11/2026 | עודכן: 19/11/2026
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 ׳ž׳—׳œ׳§׳" ׳¨׳׳©׳•׳ ׳" :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
׳ž׳•"׳œ ׳•׳¢׳•׳¨׳š: ׳™׳•׳׳‘ ׳™׳¦׳—׳§ ֲ© ׳›׳œ ׳”׳–׳›׳•׳™׳•׳× ׳©׳ž׳•׳¨׳•׳×     |    ׳©׳™׳•׳•׳§ ׳•׳₪׳¨׳¡׳•׳ ׳‘ News1     |     RSS
׳›׳×׳•׳‘׳×: ׳“"׳¨ ׳׳œ׳™׳”׳• ׳›׳”׳Ÿ 1 ׳₪׳×׳— ׳×׳§׳•׳” 4976012 ׳˜׳œ: 03-9345666 ׳₪׳§׳¡ ׳ž׳¢׳¨׳›׳×: 03-9345660 ׳“׳•׳׳œ: [email protected]