בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כשאתם מוותרים ונותנים משלכם לאחר, אתם בעצם לוקחים לעצמכם; לא רק איתו אתם מטיבים, אלא גם ובעיקר עם עצמכם
כאשר שני אנשים רוצים לחיות ביחד, מטבע הדברים ישנם לא מעט מקרים בהם רצונות שונים מתנגשים. הוא רוצה שהדברים יתנהלו בצורה כזאת והיא רוצה אחרת. רבים מאתנו מוותרים ובאים לקראת הצד השני, אך מיד באותו רגע אנו גם מוסיפים נקודת זכות לטובתנו בטבלת המעקב שאנו מנהלים בצד. בשעת הצורך נשלוף את הטבלה ונתחשבן על מאזן הוויתורים. גישה זו נובעת מתפיסה לא נכונה של המושג 'ויתור', ובפרשתנו, "תרומה", אנו מוצאים בין השורות את ההגדרה הנכונה שמגלה עולם חדש. אך קודם סיפור: מעשה שהיה באבא ובן שיצאו לטיול, תוך כדי הליכה נעימה בשדה פורח ומלבלב הבחינו שניהם בחמש ציפורים על העץ, הם הביטו בהן מוקסמים, אך לא עבר זמן רב ואת השקט הפסטורלי הפר רעש אדיר של יריות. מבוהלים ברחו האב והבן למצוא מחסה ומשם ראו כיצד מגיע אדם עם רובה בידו, ובודק בכמה ציפורים הצליח לפגוע. הם יצאו ממחבואם וניגשו אל אותו אדם. מבירור קצר עלה שהוא בעל השובך ממנו ברחו הציפורים ומכיוון שידע שאין בכוחו לתפוס את אותן חיות, העדיף לירות בהן ולהרוויח לפחות את גופן. לאחר שהמשיכו בדרך שאל האב את בנו: "בני היקר, אמור נא לי, כמה ציפורים נשארו לבעל השובך?". "שלוש" ענה הבן בתמימות, ואף מיהר להסביר: "היו לו חמש ציפורים, הוא ירה ופגע בשתיים ושלוש ברחו ונשארו בחיים". חייך האב והסביר לבנו: "אם כך, לא שלוש ציפורים נשארו לו, אלא שתיים. הציפורים החיות עפו להן וכנראה שלא ישובו לעולם, אך הציפורים המתות הן אלו שנשארו בידי בעל הבית", ואז כממתיק סוד פנה האב לבנו ואמר לו: "דע לך בני היקר, גם לך בחייך יהיו רגעים שתחשיב כרגעים מתים, הזדמנויות בהן תצטרך לוותר על רצונותיך, רכוש שתקדיש למען אחרים מבלי לצפות לתמורה וכו', אך למרות שכל אלו ייראו לך כדברים שהקרבת והפסדת, דע לך שדווקא אותם דברים 'מתים' הם אלו שיישארו אצלך לעולם". פרשתנו "תרומה" פותחת בציווי: "ויקחו לי תרומה" (שמות כ"ה, ב'), אך האם תרומה לוקחים? תרומה נותנים! אלא שזהו בדיוק המסר שאותו מבקשת הפרשה ללמדנו - דעו לכם, כשאתם מוותרים ונותנים משלכם לאחר, אתם בעצם לוקחים לעצמכם; לא רק איתו אתם מטיבים, אלא גם ובעיקר עם עצמכם. מעתה ברור שאין שום מקום להתחשבנויות, או שאולי כן - מי יקח יותר אור וטוב. אם נתרגם את זה לעולם הזוגיות, מוסר ההשכל הוא שאם החלטתם לוותר לטובת בן/בת הזוג, עשו זאת מכל הלב והנשמה. רק כך הנתינה היא נתינה אמיתית, והאמינו לי שהיא תחזור אליכם כפליים.
|
תאריך:
|
19/02/2015
|
|
|
עודכן:
|
19/02/2015
|
|
הראלה ישי
|
|
אחד מהראשונים (רבינו אפרים) רצה ללמוד שהלכה למעשה לא ראוי להשתכר בפורים. מאידך-גיסא, רוב הראשונים סוברים שדברי רבא עומדים במקומם וחובה לשתות בפורים לשכרה
|
|
|
|
|
|
בית המשפט העליון "הכשיר" את חנין זועבי ואת ברוך מרזל והתיר את השתתפותם בבחירות הקרובות. לאחר שוועדת הבחירות פסלה אותם. איך אפשר מלכתחילה היה לפסול את ברוך מרזל היהודי מחברון שכל חטאו הוא אהבת ארץ ישראל והעשייה למענה כל חייו, ועמדתו הבלתי מתפשרת לגבי הערבים שאין לחלוק איתם בארץ, כי זו ארצו של העם היהודי, והקריאה שלו מול אוזניים אטומות ועיניים עצומות, שבני ערב הם אויב, אויב אכזר. מה ההשוואה לחנין זועבי שמצדדת ברצח של יהודים, שהאשימה את ישראל בביצוע טבח על המרמרה, בבורגס לאחר רצח הישראלים, אמרה, כאשר נרצחים ישראלים אשם בכך הכיבוש, על רוצחי שלושת הנערים אמרה כי אינם טרוריסטים והם נאלצים להשתמש באמצעים אלה עד שישראל תתפכח.
|
|
|
לפניכם וידויה של אורית גלילי בתוכנית 'שטח הפקר' כחודש לאחר הבחירות של 1996: "העיתונות כולה הייתה מגויסת לטובת פרס, באופן מוחלט... אני מרגישה באופן אישי כישלון מקצועי, ואני חושבת שהכישלון הוא קולקטיבי... המילייה (סביבה תרבותית) של השלטון עם העיתונאים ביחד עם מבצעי הקמפיין, התחכך אחד עם השני, הזין זה את זה... ההעדפה של העיתונות הייתה פרס..."
|
|
|
הפרשה ההיסטורית האומללה הידועה בתואר "קמצא ובר קמצא" היא סיפור מורשת יהודית המתאר את ימיה האחרונים של ירושלים, בירת הממלכה, החוגגת ללא גבול, לפני חורבנה ואובדן עצמאותה. זה הסיפור על מחלוקות חמורות ופלגנות שמקורן בשנאת חינם בין היהודים לבין עצמם; זהו סיפור של הרס עצמי, שהרבה דמויות שליליות ומידות מושחתות מרכיבות אותו; זה הסיפור שהפך לסמל ההסתאבות החברתית בקרב בני האומה היהודית המסוכסכים בלי חשבון בינם לבין עצמם וגורמים במו ידיהם, שואה לאומית.
|
|
|
|