על מזג אוויר כמו זה השורר בימים האחרונים נהגו פעם לומר, שזקני צפת אינם זוכרים כמותו. ואז באה התגובה: נכון, כי הם סניליים. אז אולי אני כבר נעשה סנילי, אבל אני לא זוכר התנהלות שערורייתית ומקוממת כמו זו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ושל מבקר המדינה, יוסף שפירא, לה אנו עדים בימים האחרונים.

אני מכסה את דוחות המבקר כבר 25 שנה, עם ארבעה מבקרים שונים ועם מאות דוחות. אני לא זוכר אפילו דוח אחד שפורסם חודש לפני הבחירות, קל וחומר - שבועיים לפניהן. אבל שפירא פרסם חודש לפני הבחירות את הדוח המניפולטיבי והבעייתי שלו על מעונות ראש הממשלה, וכעת אומרים לנו ששבועיים לפניהן הוא יפרסם דוח על מחירי הדיור - מה שבוודאי ישרת היטב את האופוזיציה.

אני מכסה חקירות ופרשות שחיתות כבר כמה וכמה שנים, אבל אני לא זוכר שפתחו בחקירה נגד ראש ממשלה חודש לפני הבחירות. היו ומן הסתם עוד יהיו חקירות נגד ראשי ממשלה מכהנים - וטוב שהיו וראוי שיהיו - אבל לא כאלו שנפתחו בזמן מערכת בחירות. ובמקרה הזה עוד לא מדובר על חקירה אלא על גביית עדותו של מני נפתלי - החלטה בעייתית בפני עצמה. לפני שבועיים דחו החוקרים את בקשתו של נפתלי לקבל חסינות, ועכשיו וינשטיין למעשה כפה זאת עליהם. ובזמן אמת, כאשר נפתלי יושב מול חוקרי להב 433, נמצא מי שמספר לתקשורת שהוא מוסר הקלטות ומסמכים; קרוב לוודאי שהיה זה מישהו מטעמו של נפתלי, שעל האמינות הבעייתית שלו כבר למדתם ב-News1.

נא לזכור, שאותו וינשטיין הורה לממשלה לא לעשות כמעט שום דבר בלתי הפיך בתקופת הבחירות. ואותו וינשטיין הכריז, כי כמדיניות - לא ייפתחו חקירות שאינן דחופות, אלא בעיקר יימשכו חקירות קיימות (כגון פרשת ישראל ביתנו). אבל לעצמו הוא מרשה לעשות בדיוק ההפך.


טעמים של יוקרה אישית


אני לא יודע אם לווינשטיין ושפירא יש מניעים פוליטיים, גם אם נזכור שווינשטיין היה פרקליטו של אהוד אולמרט. אני מקווה שלא. מה שאני כן מעריך במידה רבה של ודאות הוא, שהם פועלים מטעמים של יוקרה אישית. במשך שנים האשימו את שניהם שהם אנשים חלשים, שהם לא נלחמים בשחיתות, שבנימין נתניהו מינה אותם כדי שיהיה לו שקט. עכשיו יש להם הזדמנות להוכיח את ההפך, ובדרך גם לקבל תשואות וגיבוי מרוב התקשורת - אז למה לא?

אגיד לכם למה לא: משום שזוהי התערבות בוטה וחסרת תקדים בהליך הדמוקרטי. נניח בדוחק שהיה מקום לפרסם לפני הבחירות את הדוח על מעונות ראש הממשלה, כדי שהציבור יוכל להחליט על סמך מידע מלא; ואני אומר "בדוחק" בגלל כל הליקויים שבדוח שעליהם כבר עמדנו כאן בהרחבה. אבל אין שום סיבה לפרסם ערב הבחירות את הדוח על מחירי הדיור, שיכול לשרת רק צד אחד של המפה הפוליטית ושאין בו שום דחיפות.

אין גם כל דחיפות בגביית עדותו של נפתלי. הוא לא יברח, בני הזוג נתניהו לא יברחו, ואם אכן יש לו תיעוד - גם החשש לשיבוש הליכים קטן מאוד. חוץ מזה, בכל מקרה יש עוד מרחק רב עד חקירה מלאה (אם בכלל). צריך לשקול את דבריו של נפתלי, לזכור את האינטרסים הישירים שלו, לבחון את הראיות ולשקלל את מידת אמינותו. וגם כאשר נפתחת חקירה, זה כמובן לא אומר כלום על תוצאותיה. צריך לשמוע את בני הזוג נתניהו, עובדים אחרים במעון, את הדרג המקצועי במשרד ראש הממשלה ועוד. במילים אחרות: מה שיש לנו הוא באזז של אדם המעיד על עצמו שהיה שותף לדבר עבירה, והתובע מן המדינה ומנתניהו מאות אלפי שקלים - ואת כל זה יוצר וינשטיין ארבעה שבועות לפני הבחירות.


מה עם חקירת V15?


לעומת זאת, אנחנו לא שומעים דבר וחצי דבר על חקירת טענות הליכוד בנוגע לקשרים בין המחנה הציוני לבין תנועת V15. בניגוד לדיווחים המטעים והשקריים שפורסמו בחלק מאמצעי התקשורת, הליכוד ממש לא חזר בו מהטענות הללו. להפך. השופט צבי סגל אמר בדיון, ובצורה יוצאת דופן גם חזר על כך בהחלטתו, שיש מסמך אחד שמצביע לכאורה על קשר בין שני הגורמים, וציין שאם זה מטריד אותו - זה צריך להטריד גם את וינשטיין. אבל, הדגיש סגל, זה לא מספיק כדי לפגוע בחופש הביטוי בכלל ובחופש הביטוי הפוליטי בפרט, ולכן הוא המליץ למחוק את העתירה.

הסיפור הזה הרבה יותר דחוף ומשמעותי למערכת הבחירות מאשר ענייני הבית ברחוב בלפור. כאן יש טענות להפרות חוק המתבצעות ממש עכשיו, ואשר עלולות להשפיע על תוצאות הבחירות ולהביא לקניית שלטון. את זה חייבת המשטרה לחקור במלוא המרץ ובלי לחכות אפילו דקה. ממה נפשך: אם מדובר בטענות שווא ואולי גם בעלילה - יש לנקות את שמותיהם של יצחק הרצוג וציפי לבני, ולקבוע שהליכוד זרק סתם האשמות. ואם יש ממש בטענות - על אחת כמה וכמה שיש להתערב ולהפסיק את ביצוע העבירות.

את המצב הזה חייבים לתקן. הנה שתי הצעות פשוטות והגיוניות, שניתנות ליישום מיידי ולא מצריכות את שינוי התפישה - שחייב להיעשות גם הוא. האחת: להפריד את תפקידי היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה הכללית. אם היה מדובר בשני אנשים שונים, ראש התביעה היה מחויב להנחיות היועץ ולא היה פותח בחקירה שכזו ערב הבחירות. השנייה: לקבוע בחוק שמבקר המדינה לא יפרסם דוחות בעניינים שיש להם קשר לבחירות ב-60 הימים שלפני הבחירות, אלא אם מדובר בנושא בעל דחיפות מיוחדות.

מה שקורה בפועל הוא המשך ההפיכה בה משתלטים משפטנים ממונים על הדמוקרטיה הישראלית. עד עכשיו ראינו כיצד היועצים המשפטיים ומבקרי המדינה - בגיבויו של בית המשפט העליון - כובלים את ידיהם של מקבלי ההחלטות שנבחרו בידי הציבור. כעת אנחנו רואים שהם גם משפיעים - ביודעין או שלא ביודעין - על עצם תוצאות הבחירות.