על עשרה חטאי מבקר המדינה

עיינתי בדוח המבקר על הוצאות מעונות ראש הממשלה והוצאות בית הנשיא. כאיש ביקורת בכל חיי המקצועיים במשך עשרות שנים, כמי שכתב את עבודת הדוקטורט בנושא ביקורת והביא מודל חדש לביקורת כמשאב ניהולי ולחשיבותה, אני עצוב היום. מבקר המדינה, שברקע שלו הוא עורך דין ושופט, איננו יודע מה היא ביקורת, איננו מבין את תפקיד המבקר והוא פגע בצורה אנושה במקצוע הביקורת ובמבקרים בתפקידיהם השונים.

כאשר הדוח מעמיד את המבקר במוקד הוויכוח ומעלה שאלות האם המבקר שירת בדוח לחץ ציבורי או פוליטי, או האם מבקר המדינה עוסק בזוטות, נגיע למתן לגיטימציה למתוח ביקורת על דוחות מבקרים. כך נהפוך את הדוחות מכלי ניהולי שמשרת את הארגון לקידום מטרותיו, לכלי ניגוח שמשרת אינטרסנט זה או אחר.

המבקר הנוכחי, שכאמור מעולם לא היה מבקר מקצועי, חָטא בכל חֵטא אפשרי בדוח המיוחד שהוציא כעת.

החטא הראשון הוא בעצם הוצאת דוח ביקורת מיוחד. האם מכל הנושאים במדינה, זה הנושא המרכזי? האם לא חשוב יותר בימים אלו לבקר את העומס בחדרי המיון, בהתדרדרות המוסרית של מפקדי המשטרה, או אפילו בהיערכות צה"ל עם רמטכ"ל חדש לקראת דאעש על הגבול? הדוח שהוצא איננו ראוי להיכלל אפילו כתת-פרק בדוח שנתי, קל וחומר לא כדוח מיוחד.

החטא השני הוא מועד הפרסום. האם נעלם מעיני המבקר, כי דוח כזה ערב בחירות עלול לשמש ככלי לניגוח או לתמיכה במועמד כלשהו? ממתי מבקר - שבסיס קיומו הוא האוביקטיביות ואי-התלות - מרשה לעצמו להיכשל כשל מהותי ולעלות על במה לא לו?

החטא השלישי הוא חטא חוסר המקצועיות של הדוח. באותם נושאים שהמבקר לא בדק הוא מטיל ספק לגבי היותם פליליים. לא בדקת, אדוני המבקר - אל תגיב. ממתי מבקרים מחווים דעה או מביעים עמדה על משהו שלא בדקו, שלא הפעילו לגביו את כל נהלי הביקורת, תיעדו אותו באופן מקצועי עם גיבוי על גיבוי? לא לבדוק ולהביע עמדה - זה אפילו מתחת לסף המוסר הבסיסי.

החטא הרביעי הוא נשוא הדוח. ממתי ראש ממשלה מוציא הוצאה כלשהי? לכל גוף ממשלתי יש תקציב. יש חשב ויש מבקר פנימי. גם במשרד רה"מ ישנם נושאי המשרה האלו. אם היו חריגות תקציביות - שכנראה לא היו - זו בעיית החשב. אם היו הוצאות לא חוקיות, זו בעיה של מי שאישר אותן ולא של ראש הממשלה. כל מנהל יכול להביא לאנשי הכספים בארגונו כל קבלה על כל הוצאה שהוציא. על אנשי הכספים לבדוק אם היא ראויה, משרתת את התפקיד ומתוקצבת. לכך יש אנשי מקצוע, ואם יש איזשהו כשל בהתנהלות בהוצאות בית רה"מ - זה של שומרי הסף.

הספקנות המקצועית נעלמה

החטא החמישי עוסק בתנודתיות של הוצאות בית רה"מ בתקופת כהונתו של אב בית מסוים ביחס לתקופה שלפניו ולאחריו. מבקר מקצועי היה מבצע את עבודתו עם ספקנות מקצועית ראויה ובודק אולי קיים קשר של "kick back" בין אב הבית לבין אותם נותני שירותים. הכוונה היא לסכם עם נותני השרותים שינפחו חשבונות ואחרי כן לקבל בדלת האחורית שלמונים. אינני חושד חלילה באיש, אך לא שמעתי שבדיקה כאמור בוצעה על-ידי המבקר, והספק מחייב הבהרה מקצועית.

החטא השישי נובע מחוסר היכולת להשוות בין ההוצאות בבית רה"מ כפי שנכללו בדוח לבין בסיס כלשהו. המבקר טוען, כי ההוצאות מנופחות. השאלה היא: ביחס למה? להוצאות בבית ראשי ממשלה קודמים - אולמרט, שרון וברק? להוצאות במעונו של המבקר עצמו? מהו בסיס ההשוואה? ביקורת עוסקת בפערים בין הרצוי למצוי, וללא הגדרת הרצוי - תקן, הוראת חוק ואפילו נורמה - לא ניתן לבחון את הפער.

החטא השביעי נובע ממיקוד הדוח בבית רה"מ מבלי לבדוק התנהלות כוללת ברמת ההוצאות של אנשי הציבור ומשרתיו. האם ההוצאות של חברי הכנסת, של השרים, של השופטים בבית המשפט העליון, של הפקידות הבכירה עומדות בקריטריונים של צניעות? האם לא גדלו לאורך השנים? האם בית המשפט העליון במבנה השיש המפואר כיום מוציא פסקי דין טובים יותר מאותו בית משפט כשישב במבנה צנוע? אדוני המבקר, טעית בהתמקדות הנקודתית. ראוי היה לו הוצאת דוח על העלייה המדאיגה בהוצאות הראוותניות בכל דרגי השירות הציבורי - לרבות גם בהוצאות לשכת מבקר המדינה.

החטא השמיני הוא בכך שהמבקר לא סייג את הדוח בהצהרה מפורשת שמדובר בסך-הכל בהיקף הוצאות לא גדול, שאינן חורגות מתקציב מאושר, ושהדוח עוסק בעיקר בהיבט ההתנהגותי. לא תחום ששייך למבקר.

החטא התשיעי הוא הדגשת כל מיני הוצאות שונות שריח הפופוליזם עולה מהן. איפור - כן: ראש הממשלה ורעייתו צריכים להתאפר כדי להיראות טוב. זה חוקי ואפילו רצוי. ניקיון: כן, ראש הממשלה המארח בביתו אישים מכל העולם - צריך בית נקי, גם אם זה עולה למשלם המיסים. כן, ראש הממשלה צריך בית נאה וכלים נאים, במסגרת מגבלות התקציב, כדי שייצג אותנו, עם ישראל, בצורה מכובדת בפני אורחיו. ואוסיף ואומר, כי רצוי שראש הממשלה (מכל מפלגה שהיא) יטוס לחו"ל במחלקה ראשונה ולא כל הוצאה היא רהבתנות ונהנתנות.

החטא העשירי כרוך בכשל של המבקר בכך שלא העלה את רצף הכשלים הנקודתיים, אם היו כאלו, לכדי בחינת הכשל המערכתי. תפקידו של מבקר טוב הוא להסיק מסקנות מכשלים נקודתיים לכדי בחינת ההשלכה המערכתית ולהמליץ על תיקון ליקויים ברמת המערכת. לא שמעתי שאלו הן המלצות הדוח, ולכן אם הוא סיים רק בהצגת הממצאים - הרי שיש כאן כשל מקצועי של המבקר.

ומעבר לכל - התועלת העיקרית מהדוח תהיה אם כתוצאה ממנו תצא קריאה ולחץ ציבורי על כל אנשי הציבור שייקחו צעד אחד לאחור בהוצאותיהם ויצניעו לכת.