הנשים יכולות להכריע תוצאות הבחירות

על-אף העובדה שרוב סקרי הבחירות מצביעים על אפשרות של כמעט תיקו בין המחנות הגדולים, ואולי יתרון מסוים למחנה הציוני, קיים בפועל נתון אחד חשוב המסוגל לקבוע את תוצאות הבחירות והוא: המספר הגדול של המתלבטים בעבור מי להצביע בתוך הגוש "שלהם" - ימין או שמאל - או כפי שהם מכונים בשפה המקצועית של הסוקרים: "הקולות הצפים". מספר גדול זה של המתלבטים מגיע לפי נתוני "פאנל פוליטיקס", לשיעור של כ-18% מבעלי זכות הבחירה.

ניתוח ההרכב הדמוגרפי של קבוצת המתלבטים שעדיין לא החליטו כיצד להצביע מגלה עובדה מעניינת: שיעור הנשים המתלבטות גדול כמעט פי שניים משיעור הגברים המתלבטים. בראיונות בתקשורת הסבירה ד"ר מינה צמח את משמעות הנתון הזה כך: "נשים הן רציונליות יותר".

רציונליות יותר או פחות מגברים, על דבר אחד אין מחלוקת. חלק גדול מן ההצבעה, כול הצבעה, נובע לא רק מתחום ההיגיון אלא גם מטעמים אמוציונאליים. וכיוון שנשים חכמות ורציונאליות יותר מגברים, אך גם פועלות לא פעם בהשפעת מניעים אמוציונאליים, יש יסוד סביר להניח שלהתנהגות החריגה של שרה נתניהו - כפי שהיא באה לידי ביטוי נרחב ומפורט בתקשורת המודפסת, האינטרנטית והטלוויזיונית - תהיה השפעה ממשית, לחיוב או לשלילה, על דפוס ההצבעה אצל הנשים.

השאלה המשמעותית בהקשר לאופן ההצבעה אצל הנשים נובעת גם מן התחושות לגבי הסיבות להתנפלות התקשורתית על שרה נתניהו, שכלל אינה מתמודדת בבחירות, אך בתודעת המצביעים היא נתפסת כמשתייכת לבעלה או כ"ליכוד". אם לדעת המצביעה הפוטנציאלית ההתנפלות נובעת מכך ש"זה מגיע לשרה" או אז לא תצביע הבוחרת בשביל הליכוד. ואילו אם "התעללות" בשרה נתפסת כפגיעה אישית בלתי הוגנת המופעלת נגד בעלה, הנטייה יכולה להוביל להצבעה "דווקאית" בעד הליכוד.

דין דומה יכול לחול גם לגבי הצבעה למחנה הציוני, בהתאם לגורמי ההתנפלות התקשורתית הקיימת והעתידית על ציפי לבני.

כדי לדעת בכמה קולות נשיים מדובר ואיזו השפעה יכולה להיות להן על מספר המנדטים, דרוש חשבון קצר. בבחירות השנה יש זכות בחירה לכ-5.8 מיליון איש ואשה. שיעור ההצבעה ביום הבחירות יכול להגיע בערך ל-65%, אם לשפוט לפי ההיסטוריה. כיוון ששיעור הקולות הצפים מגיע, נכון לחודש לפני הבחירות, ל-18 אחוז מבעלי זכות הבחירה, משמעות הדבר שהמדובר במאות אלפי מתלבטים/מתלבטות. ברור שכמות כזו, שמספר הנשים בה כפול ממספר הגברים, יכולה להשפיע על מספר המנדטים שיצברו המתמודדים. ברור גם שיתרון אפילו של מנדט אחד יוכל לקבוע על מי יטיל הנשיא את הרכבת הממשלה.

מכאן עולה בבירור כי הנשים יכולות להיות הגורם המכריע לא רק לגבי תוצאות הבחירות אלא גם לגבי השאלה מי יהיה ראש הממשלה ומי יהיו השותפים בקואליציה שתוסמך לנהל את ענייני המדינה.

בבחירות האלה אין צורך שהנשים יאיימו בשביתת-מין אלקטורלית בנוסח הקומדיה "ליזיסטרטה" של אריסטופנס, כדי להכריח את הגברים שלהן להצביע כרצונן. די יהיה אם יפעילו את חוכמתן העודפת ויממשו את זכותן להצביע כהלכה, באופן לוגי או אמוציונלי. העיקר שיצביעו לפי מיטב הבנתן.