כיצד נחשוף ייפוי דוחות כספיים

המונח המקצועי הכולל את כל הפעולות המאפיינות ייפוי מאזנים קרוי "FINANCIAL STATEMENT FRAUD". מונח זה כולל שלושה סוגים עיקריים של פעולות שתוצאתן הסופית היא ייפוי הדוח הכספי:

WINDOW DRESSING - יישום כללי חשבונאות באופן מקל, במקום שבו אין הכרעה אקדמית או פרקטית. במקרים רבים מכונות פעולות אלה "EARNING MANAGEMENT".

FRAUD ACCOUNTING - פעולות מרמה, מתוך ידיעה שמדובר במצג שווא של נתוני הארגון. בין השאר הכוונה לרישום מלאים שאינם קיימים או עסקות שלא בוצעו.

CREATIVE ACCOUNTING - מצב ביניים בין תרגילים חשבונאיים מקובלים לבין פעולות מרמה. במקרים שבהם קיים קושי לקבוע היכן עובר הגבול בין תרגילים חשבונאיים לבין פעולות מרמה, נדרש בית משפט להכריע אם הפעולות שבוצעו לגיטימיות, או שמדובר בהצגה מטעה של הדוחות הכספיים. קביעת בית המשפט מבוססת לרוב על בחינת הכוונה של המבצע, הנסיבות, וכן על בדיקת ההשפעה של אותן פעולות על הדוחות הכספיים.

הסיבות לייפוי מאזנים מושפעות ממכלול גורמים שיפורטו בהמשך. עם זאת ניתן לציין כי אופי הייפוי ויישומו מושפע מהגוף החיצוני מולו עומד הארגון:

נציבות מס הכנסה, רשות ניירות ערך, משקיעים באירגון פרטי ערב הנפקתו, או נותני אשראי.

המניעים העיקריים לביצוע ייפוי דוחות כספיים הם:

העלאת ערך המניה

ייפוי התוצאות העסקיות של האירגון או העלאת שווי נכסיו מגדילים לרוב את שווי המניה, ומאפשרים לבעלי המניות למכור את מניותיהם באירגון ברווח גדול.

שיפור מנגנון חלוקת הרווחים

ייפוי תוצאותיו הכספיות של הארגון עשוי לאפשר חלוקת דיבידנדים גם כאשר הארגון אינו עומד בקריטריונים שנקבעו, למשל, מבחן הרווח בהוראות חוק החברות החדש.
השגת מקורות אשראי או שיפור תנאי האשראי הקיימים
במרבית המקרים מתן אשראי כרוך בבדיקות פיננסיות מצד הגורם המממן. בדיקות אלה מתבססות לרוב על דוחותיו הכספיים של האירגון המבקש את האשראי. ייפוי הנתונים הפיננסיים מאפשר לאירגון לקבל אשראי שלא היה ניתן לו אלמלא ייפה את דוחותיו הכספיים, או לחילופין היה ניתן לו אך בתנאים פחות טובים.

הימנעות מתחזיות שוק שליליות

לעתים אנליסטים מפרסמים תחזיות לפיהן רווחיות האירגון תרד, מכירותיו יקטנו וכדומה. הרצון למנוע תחזיות מסוג זה מניע לעתים ארגונים לייפות את דוחותיהם הכספיים.

קבלת מחיר טוב יותר בעת מכירת האירגון

לאירגונים המצויים לפני מכירה יש אינטרס ברור להציג את מצבם הכספי כטוב יותר מזה שבפועל. במרבית המקרים הרוכשים הפוטנציאלים עורכים בדיקת נאותות
(DUE DILIGENCE) לאירגון שבכוונתם לרכוש. בדיקה זו, הכוללת אימות נתונים ובחינת המדיניות החשבונאית ששימשה בסיס להכנת הדוחות הכספיים, נועדה, בין השאר, לגלות אם הדוח הכספי כולל סעיפים חד פעמיים שיש לנטרל לצורך קביעת שווי האירגון.

עמידה בתחזיות הארגון

הנהלת האירגון קובעת בישיבותיה הפנימיות את יעדי המכירות, הרווחיות וכדומה. מאחר שכישלון בהשגת יעדים אלה עלול להתפרש בעיני בעלי המניות כתיפקוד לקוי של ההנהלה, ייתכנו ניסיונות לייפות את הדוחות הכספיים.

חילופי הנהלה

למנהלים חדשים באירגון יש לעתים נטייה לעוות את התוצאות עסקיות לתקופה החשבונאית שקדמה למינויים, כדי להראות את כשלונה של ההנהלה הקודמת ולהאדיר את הצלחתה של ההנהלה החדשה. תהליך זה קיבל בפרקטיקה את הכינוי "ניקוי אורוות".

קבלת בונוסים על תוצאות עסקיות

שכרם של חלק מהמנהלים הבכירים מבוסס על התוצאות העסקיות שהשיג האירגון. חשש מהצגת תוצאות עסקיות מאכזבות, שיביאו לירידה בשכרם של המנהלים הבכירים, יכול להוות מניע לייפוי דוחות כספיים.

עמידה בדרישות פיננסיות שמציבים גורמים שונים
גורמים מתקצבים, מממנים או רשויות חוק, נוהגים להציב לארגונים דרישות שונות. כאשר האירגון אינו עומד בדרישות אלה הוא עלול להיפגע. לדוגמה, כמה עיריות דורשות כי היקף התמיכות שיתקבל מהן לא יהיה גבוה מ-50% מסך הכנסותיו של הגוף הנתמך. הצגת נתונים מעוותים בפני העירייה יכולה לאפשר לגוף להמשיך וליהנות מתמיכה לה אינו זכאי.

ייפוי דוחותיו הכספיים של הארגון יכול להתבצע בדרכים רבות, אך בסופו של דבר הוא משפיע באחת מהדרכים הבאות:

- הגדלת ההכנסות או הנכסים
- הקטנת ההוצאות או ההתחייבויות

הספרות המקצועית מונה חמש קבוצות עיקריות של ייפוי דוחות כספיים:

א. רישום הכנסות פיקטיביות

מוסדות תקינה רבים בעולם עסקו בעניין ההכרה בהכנסות. כמה תקנים וגילויי דעת הגדירו עקרונות בסיסיים להכרה בהכנסה. בין העקרונות ניתן למנות:

- המוכר העביר לקונה את כל ההטבות והסיכונים המהותים הכרוכים בבעלות על הטובין

- המוכר אינו מחזיק במעורבות ניהולית מתמשכת בטובין

- ניתן למדוד את ההכנסות מהטובין

- יש הערכות ברורות וניתנות למדידה של זרימת ההטבות הכלכליות מהקונה למוכר

- ניתן למדוד באופן מהימן את העלויות הקשורות למכירה.

הכנסות שאינן עומדות בקריטריונים אלה לא יכולות להירשם בספרים. עם זאת יש מצבים שבהם נרשמות הכנסות שאינן עומדות במבחנים אלה, כגון מכירות על תנאי, מכירות בקונסיגנציה, רישום הכנסות שלא בוצעו כלל, או אי רישום החזרות והנחות שניתנו ללקוחות. פעולות מסוג זה מהוות ייפוי דוחות כספים.

דוגמאות

‏חברה מסחרית הנסחרת בבורסה ניפחה את הכנסותיה באמצעות ביצוע פעולות פיקטיביות עם חברות קש בבעלותה. במשך שבע שנים רשמה החברה בספריה מכירות פיקטיביות לחברות הקש בהיקף של 80 מיליון דולר, ובמקביל קנתה נכסים שונים מחברות הקש בסכומים דומים. שיטה זו איפשרה לחברה לנפח את הכנסותיה והוצאותיה באמצעות ביצוע פעולות פיקטיביות חסרות מהות כלכלית אמיתית.

גלריה לאומנות רשמה בספריה הכנסות ממכירת יצירות אומנות לגלריות אחרות. לאחר מכירת הגלריה למשקעים התברר כי הבעלות על כמה מהיצירות לא עברה בפועל, וכי ההסכמים אליהם חתמו הגלריות קבעו שהתקבול בגין יצירות אלה יועבר רק לאחר מכירתן לאספנים.

‏חברה אמריקאית לניקוי שטיחים רשמה בספריה הכנסות מהסכמים לביצוע עבודות בהיקף של מיליוני דולרים. מחקירה שנערכה התברר כי מרבית ההסכמים לביצוע העבודות היו מזויפים ונועדו להשיג אשראי מהבנקים.

ב. אי גילוי נאות

הדוחות הכספים ערוכים בצורה המאפשרת לקורא לקבל תמונה מלאה ומדויקת ככל האפשר על מצב הארגון, נכסיו, התחייבויותיו וכדומה. הנהלת הארגון מחויבת להציג בפני קוראי הדוח, בהם משקיעים, זכאים וגורמים אחרים, את כל המידע הרלוונטי המצוי ברשותם באופן ברור ומפורט. הימנעות מהצגת כל המידע הרלוונטי, או הצגתו בצורה מעורפלת, מהווה דרך לייפוי דוחות כספיים.

להלן נושאים שהימנעות מרישומם בספרים או בביאורים הכספיים, מהווה אי גילוי נאות:

- היעדר פירוט כל התביעות המשפטיות המתנהלות נגד הארגון

- היעדר רישום התחייבויות תלויות העומדות נגד הארגון

- היעדר רישום שעבודים ועיקולים

- היעדר דיווח על אירועים משמעותיים שהתרחשו בתקופת הדיווח או לאחריו, ואשר יכולים להשפיע בצורה מהותית על פעילות הארגון

- אי פירוט הליכים משפטיים המתנהלים נגד אנשי מפתח בארגון

- אי פירוט עסקות המבוצעות עם צדדים קשורים

- אי פירוט שינויים מהותים, כגון כללים חשבונאיים (פחת, היוון עלויות), שיטת חישוב ההפרשות והאומדנים (למשל, משך השימוש בנכסים), או הבעלות בארגון.

ג. הסתרת התחייבויות והוצאות

אחת המניפולציות החשבונאיות הנפוצות ביותר היא הקטנת ההתחייבויות או ההוצאות. כתוצאה מפעולות אלה גדלים הרווח הנקי ושוויו של האירגון המדווח. הדרך הקלה ביותר להסתיר התחייבויות או הוצאות היא להימנע מרישומן של פעולות אלה בספרים. למרות פשטותה, שיטה זו היא אחת הקשות ביותר לאיתור.

דרך נוספת לייפוי הדוחות הכספיים היא הקטנת ההוצאות הצפויות בגין החזרת סחורה, או לחלופין אי רישום התחייבויות הנובעות מעסקת מכירה.

דוגמה

‏חברה העוסקת במכירת ציוד מחשבים ביקשה להציג שיפור בתוצאותיה הכספיות. החברה יצאה במבצעי מכירות, שכללו אפשרות להחזיר מחשבים ולקבל בתמורה החזר כספי מלא. ברישום ההוצאות לא הובאו בחשבון ההוצאות בהן נשאה החברה בסופו של דבר בגין החזרות מחשבים.

ד. הערכת נכסים בשווי לא נאות

כללים חשבונאיים מקובלים קובעים כי נכסים יוצגו בשווי העלות שבהם נרכשו. במקרים שבהם קיימת ירידת ערך יבוצע עדכון של שווי הנכס למחיר השוק. ואולם למצב ההפוך, שבו ערך הנכסים עולה, לא נותנים ביטוי בספרים. הימנעות מרישום ירידת ערך במקרים הנדרשים בכללי החשבונאות מהווה מניפולציה בשווי הנכסים. פעולות תרמית, כגון רישום נכסים שאינם קיימים, או רישום נכסים בספרים בערכים מנופחים, גורמות לייפוי הדוחות.

גם בסעיף "חייבים" מבוצעות מניפולציות רבות הגורמות לניפוח נכסי הארגון. שתי הדרכים הנפוצות ביותר לייפוי הדוח הכספי בסעיף זה הן: רישום חייבים פיקטיבים, ואי מחיקת חייבים שקיים ספק לגבי האפשרות לגבות מהם תשלום (רישומם כחובות אבודים או מסופקים).

דוגמה

‏חברת אלקטרוניקה גדולה ניפחה את ערך המלאי בספריה בעשרות אחוזים. העלאת ערך המלאי של החברה בוצעה באמצעות העברת מלאי ממחסן למחסן בעת ביצוע ספירות המלאי השנתיות, שהתקיימו בפיקוח רואה החשבון של החברה.

ה. הפרשי עיתוי

רישום הכנסות או הוצאות בתקופת זמן שאינה נכונה מהווה אף היא דרך לייפות את הדוחות הכספיים. על פי אחד מכללי החשבונאות הבסיסיים יש לרשום הכנסות והוצאות הקשורות לאותה פעילות, באותה תקופת זמן. רישום הכנסות בסוף שנה ודחיית רישום ההוצאות בגין אותן מכירות לשנה הבאה, יגדילו את הרווח בשנה המדווחת ויקטינו אותו בשנה שלאחר מכן. לעתים קיימים מצבים של רישום הוצאות מוקדם, כאשר אין בגינן הכנסות מקבילות, מתוך כוונה להקטין את הרווחים בשנה המדווחת.

בקרב קבלנים המבצעים פרויקטים הנדסיים, ההכרה בהכנסה נעשית לעתים בהתאם לקצב התקדמות העבודה. רישום מוקדם של הכנסות, ללא הצדקה חשבונאית, יוצר הפרשי עיתוי וגורם לייפוי הדוח הכספי.

איתור ייפוי דוחות כספיים מבוסס על שני מרכיבים. המרכיב ראשון מתייחס לאיתור דגלים אדומים הקשורים להנהלה. אף שמדובר באלמנטים התנהגותיים של ההנהלה, הרי שהניסיון מורה כי קיים קשר ישיר בין האווירה בארגון ודרך ניהולו, לבין ביצוע פעולות של ייפוי דוחות כספיים. בין הדגלים אדומים ניתן למנות: דגש מוגזם על רווחיות, שכר המנהלים מותנה בצורה מוגזמת בעמידה בתחזיות רווח, חוסר יושר מצד ההנהלה, גישה עוינת שמפגינה ההנהלה כלפי המבקר הפנימי או רואה החשבון, וכן חוסר כבוד לרשויות החוק (ראו פירוט דגלים אדומים בפרק 7.2).

המרכיב השני מתייחס לניתוח הדוחות הכספיים לשם איתור חריגים. ניתן למנות שלוש שיטות ניתוח עיקריות:

ניתוח רוחבי

שיטה זו מציגה את היחס בין כל אחד מהסעיפים המרכיבים את המאזן ואת דוח הרווח וההפסד יחסית ל"עוגן" קבוע. בניתוח דוח הרווח והפסד המכירות מהוות "עוגן", כלומר 100%, ואילו במאזן סך כל הנכסים מהווה "עוגן" של 100%, וכל אחד מהסעיפים מחושב כאחוז מתוך הנכסים.

ניתוח אופקי

שיטה זו בודקת את השינויים בסעיפים השונים, הן במאזן והן בדוח הרווח וההפסד, בתקופות דיווח שונות. השוואה זו מאפשרת לזהות שינויים בסעיפים שונים הנובעים, למשל, ממיונים פנימיים מוטעים, כגון העברת התחייבויות מזמן קצר לזמן ארוך.

ניתוח יחסים פיננסיים

שימוש ביחסים פיננסיים מוכרים יכול לסייע באיתור ייפוי דוחות כספיים.

דוגמות ליחסים פיננסיים מוכרים הם:

יחס שוטף = התחייבויות שוטפות / נכסים שוטפים

יחס מהיר = התחייבויות שוטפות / נכסים שוטפים בניכוי המלאי

יחס ימי המלאי = עלות המכירות / עלות המלאי / 365

יחס ימי חייבים = מכירות / חייבים / 365

השוואת היחסים הפיננסיים בין השנים יכולה לסייע באיתור חריגים וביצוע מניפולציות שונות בספרים.

____________________________

• רו"ח עופר אלקלעי, מתמחה בחקירות חשבונאיות