רוצים לשמוע משהו אבסורדי? מבחינה כלכלית טהורה, שוחד כמו זה שקיבל צבי בר - משתלם למדינה, ובגדול. זה אולי נשמע כמו תורה של פורים, שבוע מוקדם מדי, אך מיד תראו כמה שזה נכון.

השופט צבי גורפינקל קבע, כי כאשר קידם בר את הפרויקטים של היזמים ששיחדו אותו - שאול לגזיאל, חיים גייר ודוד לוי - הוא לא פגע ברמת גן ואולי אף היטיב איתה. מדובר בפרויקטים ראויים, שהניבו לעיר פעילות כלכלית ולעירייה - הכנסות ארנונה. כלומר: מן ההיבט הכלכלי, השוחד לא פגע באיש וכנראה עשה טוב לעיר ולתושביה. ונא לזכור שהכסף בא מכיסים פרטיים, כך שגם בהיבט הזה הציבור לא ניזוק.

בר הורשע, בנוסף לקבלת שוחד בסך 1.9 מיליון שקל, גם בהלבנת הון בסך 1.5 מיליון שקל ובהעלמת הכנסות בכל גובה השוחד. זה אומר, שבית המשפט רשאי לחלט רכוש של בר לפחות בגובה הכספים שהלבין, ואף פי חמישה מכך, דהיינו: עד 7.5 מיליון שקל. שימו לב: לא מדובר כמובן על החזרת הכסף למשחדים, אלא על נטילתו בידי המדינה.

כאמור, בר הורשע גם בכך שלא דיווח למס הכנסה על הכנסותיו מהשוחד. החוק ברור והגיוני: גם הכנסות בלתי חוקיות חייבות במס. אם וכאשר פסק הדין יהיה חלוט, תוכל רשות המיסים לתבוע מבר לשלם את חוב המס שלו בתוספת ריבית והצמדה של כ-15 שנה. בהערכה זהירה, זה יכול להתקרב למלוא סכום השוחד שקיבל, נניח - עוד 1.5 מיליון שקל.

כאן יש מצב משונה-משהו. מצד אחד, המדינה תיטול לעצמה את כל כספי השוחד ויותר מכך, ומצד שני - תגבה מבר מס על ההכנסה שלא נותרה בידו. מבחינה ציבורית ההיגיון ברור, אך מבחינת המיסוי - זוהי תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת. ונא לשים לב, שלא מדובר על גניבה המוחזרת לבעליה (כמו שפסק בית המשפט העליון בנושא אברהם הירשזון), אלא בנטילת הכסף בידי המדינה. וכך, אם נניח שהחילוט יהיה רק בגובה השוחד ושיעור המס יהיה רק 50% - הרי שבר ישלם למעשה למדינה 150% מאותה הכנסה בלתי חוקית. ושוב: אין לי שום בעיה עם התוצאה, אלא רק עם הדרך.

חוץ מכל אלו, בר גם צפוי לספוג קנס כבד. במשפט הולילנד נקנס מאיר רבין ב-500,000 שקל על קבלת שוחד בסך 1.4 מיליון שקל; אורי שטרית נקנס במיליון שקל על קבלת שוחד בסך 1.6 מיליון שקל; אהוד אולמרט נקנס במיליון שקל על קבלת שוחד בסך 560,000 שקל; אלי שמחיוף נקנס ב-300,000 שקל על קבלת שוחד בסך 135,000 שקל. המנעד רחב, אבל הקו ברור: בר צפוי לספוג קנס של כמיליון שקל.

השורה התחתונה: הרשעתו של בר תכניס לקופת המדינה כמה מיליוני שקלים, וזה כאמור אחרי שמעשיו הכניסו ומכניסים לקופתה של עיריית רמת גן הרבה מיליוני שקלים ללא נזק חומרי.

האם לא הגענו לענישת-יתר?

הדברים אינם נאמרים כדי להקל ראש בעבירת השוחד בכלל ובמעשיו של בר בפרט. ממש לא. מקבלי שוחד צריכים להיענש בכל חומרת הדין, ולפגיעה בכיסיהם יש הצדקה מיוחדת משום שמדובר בעבירות שנועדו להעשיר את כיסיהם. הדברים נאמרים כדי להצביע על הדרך הבעייתית של הענישה הכספית, לפחות בנוגע להיבט המס של הנושא, כאשר דומה ששוב - בפעם המי-יודע-כמה - המדינה עושה שימוש בכלי המס שלא למטרות להן נועד. והם נאמרים גם כדי להעלות את השאלה, עליה אין לי תשובה כרגע - לנוכח פסיקת בית המשפט העליון, המחייבת מאסר של ממש למקבלי השוחד - האם לא הגענו למצב של ענישת-יתר בעבירת השוחד.

לעיתים נוצר מצב, בו הענישה בישראל על עבירות כלכליות חמורה מאשר על עבירות גוף. קחו לדוגמה את אתי אלון: היא נדונה ל-17 שנות מאסר ובית המשפט קבע שלא תקבל שחרור מוקדם; אני לא זוכר מקרים של הריגה בהם העונש כה כבד. ואפילו במשפט הולילנד: העונשים שם נעים בין שלוש לשבע שנות מאסר, וזה הרבה יותר ממה שמקבלים נהגים הדורסים למוות ברשלנות.

כל מה שנאמר על חומרת עבירת השוחד - נכון לגמרי. היא אבי-אבות הטומאה של השחיתות הציבורית. היא מעניקה יתרונות, לעיתים קרובות על חשבון הציבור, למי שכיסם עמוק וידם רחבה. המחוקק החמיר בה מאוד וקבע עונש מירבי של עשר שנים למקבל השוחד ושל שבע שנים למשלם. השאלה שלי נוגעת למידתיות ולהצטברות העונשים: גם כמה שנות מאסר בפועל, גם חילוט רכוש, גם קנס, גם תשלום מס - האם זה לא יותר מדי?

ענישה כבדה מדי פסולה כמו ענישה רכה מדי, ולאור ריבוי מקרי השוחד בשנים האחרונות - לא בטוח שהיא מרתיעה. כאמור, יש כאן שאלה אמיתית, לא רטורית, המצדיקה בדיקה בכובד ראש: גם בדיקה אמפירית של טווח הענישה בעבירת השוחד עצמה, וגם בדיקה מחשבתית לגבי ענישה זו בהשוואה לעבירות חמורות יותר.