המחאה שלי היא כנגד המצביעים עצמם, אלו שמצביעים למפלגה ולא יודעים מי מספר 14 ברשימה שלה.
המחאה היא כנגד השיטה שבה 2% מהציבור (חברי מפלגות) קובעים ל-98% מי יהיו נבחרי הציבור שלהם.
המחאה שלי היא כנגד הצביעות, שהקול שלי חשוב אבל כל שנתיים הם מחייבים את הקופה הציבורית ואומרים "תצביע שוב", כי הבחירה שלי לא מצאה חן בעניהם.
המחאה שלי היא כנגד ציבור (צי של בורים לא פלא שאליעזר בן יהודה תרגם את המילה PUBLIC כך ולא "ציחכם") שאני תלוי ב"חוכמתו" לקבוע בעבורי מי ישלוט על חיי.
צי של בורים
אותו ציבור יודע לדקלם סיסמאות נבובות כמו "זו זכות ולא חובה" או "אנשים נלחמו על הזכות הזאת", וכמה הצבעה חשובה, אבל הציבור לא מתפקד בהמוניו למפלגות כדי להשפיע באמת על הדמויות ששולטות על חיינו ביומיום - שם הבחירות האמיתיות.
אותו צי של בורים לא תפס שכל מערכת הבחירות זו הונאה. הבחירות נגמרו עם סגירת הרשימות בפני ועדת הבחירות המרכזית. זהו הפתעה לא תהיה וגם אם משיח יבוא מחר הוא לא יהיה רה"מ.
הבחירות הללו אינן אלא אישור רשימות שמישהו אחר בחר בעבור כולנו.
יאיר לפיד ביש עתיד, ליברמן בישראל ביתנו, כחלון בכולנו... וגם במפלגות לכאורה דמוקרטיות הכסף והקשרים ומוקדי הכוח יצרו רשימה שכולנו נאשר ביום הבחירות.
לשם כך לפני 3 שנים הקמתי תנועה שנקראת "אי אמון" שמטרתה לגרום לאנשים להבין שעצם הצבעה היא המשעבדת אותם. בפעם הראשונה שלא הצבעתי הרגשתי חופשי בניגוד לרגשות האשם שניסו כל הסובבים להלביש עלי.
אחוז החסימה
עם כל האנטי יש גם דרישות - וזה לא סתם גחמה או ייאוש, זו מחאה אקטיבית עם אידיאולוגיה.
אני שואף לכך שלכל אזרח תהיה הזכות להצביע בעבור הנציג שלו באופן אישי ולא לרשימה. מה הבעיה לאפשא לאזרח להצביע גם למפלגה וגם לאיש שהם מזדהים איתו? אני רוצה שתהיה אפשרות להצביע בהצבעה אלטרנטיבית. לדרג מפלגות בעדיפות שאם המפלגה שבחרתי בעדיפות ראשונה לא עוברת את אחוז החסימה יעבור קולי למפלגה הבאה ולא יזרק לפח! (הרי הקול שלי חשוב לא? - לא! זה דמגוגיה זולה. אם הכל שלך היה חשוב היו עושים הכל כדי לשפר את הדמוקרטיה לא להפוך אותה לאוליגרכיה).
הייתי רוצה שיפסיקו לחוקק חוקים ויתחילו לבטל חוקים. הייתי רוצה ביקורת על הרשות המבצעת שמשליטה פה טרור על אזרחי המדינה. עם אחוזי הרשעה במשפט הפלילי שנושקים ל-100% אין פה דמוקרטיה זה מתאים למדינות כמו סין ו
קוריאה הצפונית.
הייתי רוצה מערכת בקרה על מערכת המשפט ששופטת את עצמה. כמעט בלתי אפשרי לבקר את מערכת המשפט ומי שעז לעשות את זה נקנס באופן ברוטלי. היום אולי אי-עריצות פוליטית אבל יש עריצות משפטית.
הכל רקוב
הציבור צריך להבין שדמוקרטיה זה לא סיסמה ומערכת בחירות. דמוקרטיה זה מהות. הזכות לבחור ולהיבחר. ערכי יסוד מוגנים וחופש וזכויות פרט שאין פה. זו מדינה של מנגנוני ביורוקרטיה ברוטאלים שאזרח שנתקל בהם לא מסוגל להתמודד איתם. הכל פה צריך בניה מחדש. מערכת ביטחון, משטרה, רווחה מערכת משפט והמערכת הפוליטית וכללי המשחק שלה. פשוט הכל צריך לעבור אוברול והבניה מחדש. כי הכל פה רקוב ומושחת.
אלו הבחירות השניות שלא אצביע מאחר שהבנתי שכולם מגויסים לא כדי לקבל את הקול שלי אלא כדי להוציא ממני לגיטימציה לתוצאה. ואת זה אני לא מוכן לתת. הציבור מטומטם, אני לא סומך עליו שיבין שעושים עליו מניפולציות רגשיות ובעצם הוא לא בוחר כלום.
ממני לא תקבלו לגיטימציה הפעם. כמו בפעם קודמת הכוח נשאר אצלי. ושאלוהים יעזור לכל השאר שעדיין חושבים שאפשר לשנות משהו במדינה עם פתק!
בהצלחה. אני הולך לבלות ביום החופש שעליו שילמנו 2 מיליארד שקל ואין לי כוונה לבזבז אותו בתורים כדי לבחור בובות.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
