בִּנְפוֹל יְרִיבְךָ אַל תִּשְׂמָח

אני מרגיש שאני חייב לשתף אתכם בעניין שמאוד מטריד אותי, הנוגע ליחס שלנו, המנצחים בבחירות, תומכי ואוהדי המחנה הלאומי, אל אלה שהפסידו, ממחנה השמאל. זה עניין עקרוני ביחסי אנוש, וכל מי שמזדהה עם דעתי יתרום את חלקו אם ישתף גם הוא בהגיג זה את חבריו, בין אם בדואל המִרְשֶתֶת (אינטרנט), ובין אם בפייסבוק או גם בווטסאפ של הנייד.

תחושת התעלות ושכרון ניצחון

אני, כמו רבים מאיתנו, קיבלתי את הניצחון הענק בהפתעה רבה. הייתי מאוד פסימי נוכח מה שהערכתי כמערכת בחירות גרועה של הליכוד, רצופה בשגיאות ארגוניות והסברתיות.

הניצחון המפתיע הבהיר לי שלמרות כל השגיאות - נתניהו ידע לפרוט היטב על הנימים הרגישים של אנשי המחנה הלאומי, ידע לנתב היטב את האווירה ודווקא לנצל את הררי ההשמצות הזדוניות שהוטחו בו אישית, באשתו ובממשלתו, כדי להניע את מאות אלפי האזרחים לתמוך בליכוד.

הניצחון הכביר נזקף כמובן קודם כל לזכות סיעתא דשמיא, אולם הוא נבע גם מההשתדלות של נתניהו ויכולתו להעצים את רוח המחנה הלאומי, מה שמאפשר לו היום יכולת החלטה לבצע את מה שהוא רוצה, בהתאם למגבלות של מה שהוא יכול.

כמו רבים מאיתנו במחנה הלאומי, זלגו עיניי דמעות באשמורת האחרונה של ליל הבחירות. כמו רבים מאיתנו אני מהלך עד היום כשיכור ניצחון, בתחושת הִתְעָלוּת מתוקה, חש כאילו התגשם החלום הנכסף ביותר של חיי. כמו רובנו אני מלא זעם על התגובות הגזעניות הבוטות של המחנה האחר שהפסיד.

אבל כל הזמן אני משנן לעצמי שאסור לי, אסור לנו, לשמוח לאידם של המפסידים. גם אם יש לנו בטן מלאה על כל מה שאירע במערכת הבחירות ואחריה.

ספר משלי ותורת ההדר

אני זוכר תמיד שני דברים בעניין זה.

ראשית - לעולם אני משנן לעצמי את הפסוק החשוב מהתנ"ך: "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ, אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ" (משלי, כ"ד, י"ז). מה גם שכאן מדובר לא באויבים אלא באחים יהודים. אפילו ביחס לאויב אומרים חז"ל כי אסור לנו להפגין שמחה בזמן שאויבנו נופל ומתבייש; ואל תגיל (תתלהב) גם בתוך ליבך בזמן שאויבך נכשל וסובל, כי ה' יראה את הגיל שבליבך, ויהיה רע בעיניו שאתה מתלהב כשיש צער וסבל בעולם; ועוד, השמחה שלך תשפיל את האויב ותגדיל את צערו, ותגרום לכך שה' ישיב מעליו את אפו (כעסו) ויקל בעונשו. קל וחומר כשמדובר לא באויבים חלילה אלא רק ביריבים פוליטיים, שדעתם שונה משלנו.

שנית - אני משתדל תמיד להתנהג על-פי תורת ההדר שהורה לנו מורנו הדגול זאב ז'בוטינסקי (שאני גאה להיקרא זאב על שמו):

לקבל על עצמך מִשמַעַת עצמית מרצון, בגָדלוּת, באצילות, בטאקט, באדיבות, בדרך ארץ, בנימוס של בן-מלך ואריסטוקרָט... קטטות בין יהודים הן הדבר הנורא ביותר, העלול לפגוע בנו במצב הנוכחי של עמנו והציונות. לכן צריך להיות זהיר בכל מילה שעלולה לגרום למהומות; אל תעליל עלילה על יריבים פוליטיים או על אישים; עליך לדבר על המתנגדים הגרועים ביותר בעדינות ובהגינות".

הבנה ורגישות לכאב המפסידים

שִכרון הניצחון גורם לעיתים, אולי מבלי שנרגיש, להתייחסות מזלזלת ואף בוטה אל אלה שהפסידו. סגנון כזה ניכר באמצעי התקשורת ובמרשתת. עלינו לרסן את עצמנו ולהתנהג בכבוד ובהערכה אל אלה שמצויים היום בתחושות כאב קשות, בתסכול רב ואף בייאוש.

נבהיר להם שאנו מבינים את כאבם, ונעשה הכול, אולי גם בעזרתם, כדי להביא עתיד טוב יותר לכל תושבי ישראל - כוווווווווווווווולם, ללא יוצא מהכלל.